חוק המכר קבע פיצוי לרוכש עבור קבלן המאחר במסירת הדירה יותר מ-60 יום. מטרת הפיצוי היא לא להטיל עול הרוכשים, שברוב המקרים זו הרכישה היקרה בחייהם. עם זאת, בכמה מקרים כמו בכוח עליון או אירוע שהקבלן לא יוכל להיערך אליו הפיצוי הוא סיבה למחלוקת.
למשל לאחרונה במקרה של מכירת משרד טען היזם כי האיחור במסירה נבע מקריסה של הקבלן המבצע ומהצורך בהחלפתו בקבלן אחר. הקבלן שקרס קיבל לבקשתו צו הקפאת הליכים, מה שעיכב את האפשרות להכניס קבלן אחר להמשיך את הבנייה בפרויקט. המחלוקת הייתה אם המקרה חוסה תחת המונח "כוח עליון" – חוק חדש, מלחמה, גיוס כללי, שביתה ארצית, מחסור ארצי בחומרי בנייה בשוק ועוד.
בית המשפט דחה את טענת היזם שצו הקפאת ההליכים שקיבלה החברה הקבלנית – מצדיק את דחיית הפיצוי. הסיבה היא שהסיכון והאחריות לקריסת קבלן מוטלת במלואה על היזם. עם זאת, זה היה צריך להעריך את הסיכון, להיערך לכך מבעוד מועד, לבקש ערבויות הולמות מהקבלן ועוד.
כאן בית המשפט התייחס לפערי הכוחות בין הרוכש לבין היזם, ולכן מדובר בפסיקה שיש לה השלכות מעבר למקרה הפרטני. קביעה זו מגשימה את תכלית המחוקק ומקדמת מדיניות משפטית ראויה, נכונה ורצויה, כזו המגנה על משפחות צעירות ורוכשים המשקיעים את כל הונם ברכישת נכסים.
, קבלן הטוען טענת סיכול או כוח עליון, כגורמים מוצדקים לכאורה לאיחור במסירה, חייב להוכיח התקיימותם של שני תנאים מצטברים כדלקמן:
(א) במישור העובדתי: כי האיחור נגרם כתוצאה מנסיבות שאינן בשליטתו של הקבלן.
(ב) במישור המשפטי: כי הסיכון להתרחשות הנסיבות האמורות ותוצאותיהן, אינו מוטל עליו