בשיתוף עופר לוין GTI

אדגר דגה, האמן הצרפתי הנודע, אמר פעם: "אמנות אינה מה שאתה רואה, אלא היא מה שאתה גורם לאחרים לראות בה." בעוד שאחדים מוצאים באמנות נחמה והשראה, או פשוט נהנים מערכה האסתטי, אחרים עשויים למצוא ביצירות אמנות הזדמנות אמיתית להשקעה. אמנות נקנתה ונמכרה בתולדות האנושות לפחות מימי הביניים. עם התפתחות יצירות אמנות הניתנות לשינוע בקלות והקצאת חללים יעודיים לטובת מכירה או קנייה של יצירות נולד שוק אמנות.

אמנות כהשקעה

שוק האמנות העולמי, שגדל באופן ניכר בעשרים השנים האחרונות הודות לגלובליזציה ולאינטרנט, הפך לתעשייה של ממש ששוויה מוערך בלמעלה מ-60 מיליארד דולר. הסיבות להשקעה באמנות מגוונות והמשקיעים בה כוללים קשת רחבה של חובבי אמנות, מבקשי כבוד ויוקרה, וכאלה המעוניינים לנצל את פוטנציאל הרווח הגלום בה.

"ישנם שני מרכיבי מפתח להבנת השקעה באמנות," כך אומר עופר לוין, אסטרטג פיננסי ואספן נודע של אמנות ישראלית הראשון הוא חשיבותה של האמנות ככלי ל'פיזור השקעות'. מבחינה היסטורית, שוק האמנות הצליח לשמור על מגמה חיובית, במיוחד בהשוואה למכשירים פיננסים ידועים. אמנות עשויה לשמש לא רק לצורך גריפת תשואה נאה אלא גם ככלי יעיל לצמצום סיכונים בעיתות האטה בשוק המניות, האג"חים או כל מכשיר פיננסי אחר. לדוגמה, במהלך המשבר הפיננסי מ-  2007 עד 2009, בעוד מדד
S&P 500 חווה צניחה של למעלה מ-50% מהשיא שלו, מחירי יצירות של מאה האמנים הנחשבים בעולם, שסבלו אף הם מהמשבר, ירדו ב-25% לערך. המעניין הוא שהפער בא לידי ביטוי גם בכיוון ההפוך: כאשר שוק המניות החל להתאושש שוק האמנות השתרך באיטיות מה אחריו. כיום מניחים ששוק האמנות בעולם מפגר אחר שוקי המניות בחצי שנה עד שנה וחצי. עם זאת, ירידות בשוק האמנות התאפיינו יותר על ידי האטה ברכישות מאשר בירידה אמיתית בערכה של יצירה נתונה, ומכאן חשיבותו של שוק זה.

ניתן לציין תקופות משבר אחרות בהיסטוריה המודרנית שהיו להן השלכות על שוק האמנות: האחת אירעה בשנות ה-30 של המאה העשרים, בעקבות השפל הגדול; השניה בשנת 1991 בעקבות קריסת בועת הנדל"ן ביפן, והשלישית בעקבות התפרצות מגפת הקורונה. כל אלה מובילים אותי למרכיב הנחוץ השני, והוא – 'סבלנות'. כאשר משקיעים באמנות חשוב להחזיק בהשקעה לטווח ארוך, באופן זה מבטיחים שערך היצירה יעלה ואיתו גם התשואה הצפויה. עיתות משבר, כמו אלה שציינתי, מאריכות, כמובן, את משך הזמן שבו ניתן לחזות בעליית ערך יצירת אמנות. במשבר של 1991, לדוגמה, שוק בתי המכירות צנח בלמעלה מ-60% ויחד איתם גם מחירי היצירות, ששבו לרמתם טרם פרוץ המשבר רק לאחר עשור."

שוק האמנות הישראלית

שווי שוק האמנות הישראלית, בניגוד לשווקים דומים בעולם, הוערך עד לא מזמן בסביבות 50 מיליון דולר בשנה. אך לא תמיד היו אלה פני הדברים. עד שנות החמישים הצליחו אך בקושי תריסר אמנים ישראלים להתפרנס ממש מאמנותם, ואספני האמנות הישראליים הבודדים שהיו פעילים באותה תקופה נהגו לשלם לאמן מחיר קבוע בסך 10 לירות בערך עבור ציור בודד (בסביבות 110 דולרים בערך של היום). רק לאחר מבצע קדש ב-1956 ועליית כוח הקנייה החלו להאמיר מחירי יצירות אמנות. כבר בשנות השישים ציורי שמן של אמנים כגון מרסל ינקו, נחום גוטמן או משה קסטל נמכרו ב- 1,500 לירות בממוצע עבור כל ציור (בסביבות 5,500 דולר בערך של היום).

עם השנים גדל שוק האמנות באופן דרמטי במיוחד משנות התשעים. בין שנת 2000 לשנת 2010 הכנסות שוק האמנות הישראלית נעו בסביבות 180 מיליון דולר, כאשר 2007 היתה אחת מן השנים הטובות ביותר באותו עשור עם מכירות בשווי למעלה מ-30 מיליון דולר. כאמור, לאחר פרוץ המשבר הפיננסי של 2008 המחירים צנחו בסביבות 40%, אבל השוק התאושש יחסית במהירות ופרץ דרך עם בוא העשור החדש.

"צריך תמיד לזכור ששוק האמנות הישראלית נתון הן להשפעות מקומיות והן לגלובליות. לדוגמה, כאשר בועת הדוט-קום התפוצצה בשנת 2000, השלכותיה הורגשו יחד עם המהומות שפרצו בעקבות כישלון ועידת קמפ דיוויד," כך מסביר עופר לוין "השקעות בכל שוק צונחות בעיתות מלחמה. הדבר נכון גם במקרה של שוק האמנות הישראלית."

אפיקי השקעה חדשים בשוק האמנות

עתיד ההשקעות באמנות נמצא עמנו זה זמן מה. מספר אתרי אינטרנט מציעים כבר היום מרחבים דיגיטליים לקניה ומכירה של יצירות אמנות, וחלקם בשוק האמנות הגלובלי רק הולך וגובר. הודות לסגרים שהוטלו בעולם בעקבות משבר הקורונה גדלה עד מאד פעילות ההשקעות בפלטפורומות האלה. הכנסות בית המכירות סות'ביס, לדוגמה, שגם ברשותו אתר אינטרט העוסק בקניה ומכירה של יצירות, גדלו בשנת 2020 פי ארבעה, ובבתי מכירות אחרים נרשמה גם כן עליה משמעותית במכירות. בנוסף, מספר פלטפורומות דיגיטליות מאפשרות כיום למשקיעים לרכוש או למכור מניות המייצגות השקעה ביצירת אמנות בודדת או רק בחלקה.

"כיום מגוון האפשרויות החדשות להשקעה באמנות עשוי להתאים לכל כיס. באופן כללי קיימים בעולם שלושה אפיקים בסיסיים: אפיק אחד הוא השקעה בקרנות גידור המתמחות באמנות ולעיתים אף בז'אנר מסוים בתוכה. במקרה זה המשקיעים מתחייבים 'לנעול' את סכום ההשקעה במשך מספר שנים כדי למקסם ככל שניתן את ערך היצירות ולממש את הרווח על ההשקעה. אפיק נוסף מאפשר השקעה במניות המייצגות חלקים מתוך יצירת אמנות אחת. באופן זה גם משקיעים קטנים, שאין ברשותם את הסכום הדרוש לרכישת יצירת אמנות של אמן נחשב, מסוגלים להיכנס לשוק. היתרון כאן הוא שניתן לבחור בין שתי אפשרויות – להמתין מספר שנים עד שהיצירה נמכרת ואז לממש את המניות, או למכור את המניות מבעוד מועד בשוק משני.

אפיק שלישי הוא מה שמכונה כיום NFT (מטבע שאינו בר החלפה = Non-Fungible Token) שהוא שימוש בטכנולוגיית בלוקצ'יין לצורך יצוג בעלות וקנייה ומכירה של פרטי אמנות – מוחשיים או דיגטליים. אם האינטרנט איפשר לבתי מכירות מסורתיים לעבות את ערוצי המכירה עבור יצירות האמנות שברשותם, הרי שה-NFT מגדיל, הלכה למעשה, פי כמה את פוטנציאל השווי של יצירה נתונה וחושף אותה למעגלי משקיעים שאינם רוכשים אמנות בשגרה.

עם זאת אותם מרכיבי מפתח שהזכרתי קודם מתאימים כאן כפי שהם מתאימים ביחס להשקעות במכשירים פיננסיים ידועים: יש לחקור ביסודיות את יצירת האמנות, את מידת האותנטיות שלה ואת המסגרת שבה היא מוצעת להשקעה, את טווח המחירים בהשוואה ליצירות דומות, ולאחר שמבצעים החלטה מושכלת יש להתאזר בסבלנות." מסכם עופר לוין.