התנגדות לצוואה עשויה לעיתים למנוע את מימושה. מהן העילות המרכזיות שמאפשרות לערער על צוואה?
אדם המעוניין לחלק את עזבונו על פי רצונו, שלא בכפוף לכללים שמכתיב חוק הירושה, יכול לעשות זאת באמצעות כתיבת צוואה.
עורך הצוואה חייב להקפיד על כמה כללים הקבועים בחוק הירושה, ובהם הכללים הבאים:
מעשה אישי – הצוואה צריכה להיות "מעשה אישי", כלומר כזה הנעשה מתוך רצונו המלא והשלם של האדם המצווה.
אי השפעה – אסור שתהיה כל התערבות או השפעה שלא כדין על רצון המצווה בנוגע לעריכת הצוואה ולתוכנה.
החוק מגדיר עילות פסלות שבהתקיימותן, עלולה להיפסל הצוואה, כמפורט להלן.
עילות נפוצות לפסילת צוואה
- העילות הנפוצות ביותר לפסילת הוראות צוואה נזכרות בסעיף 30 א' לחוק הירושה, לפיו הוראת צוואה שנעשתה מתוך אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה.
- עילת פסילה נפוצה היא הטענה כי המצווה לא היה כשיר מבחינה מנטלית או קוגניטיבית, והיה מוגבל ביכולתו להבין את מהותה ומשמעותה של פעולת הציווי. מקור עילה זו מצוי בסעיף 26 לחוק הירושה:
"צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה".
כפי שניתן לראות חוק הירושה מסתפק בהגדרה רחבה למדי – "אינו יודע להבחין בטיבה של צוואה".
על פי הפרשנות שניתנה בפסיקה להגדרה זו, על המצווה להיות מודע לכך שהמסמך אותו הוא עורך הינו צוואה, וכמו כן עליו להיות מודע לגבי היקף הונו ורכושו ולגבי זהות היורשים, ולבסוף עליו להבין את משמעות צוואתו מבחינת השפעתה על הזוכים ועל המודרים ממנה.
למה הכוונה באמירה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה"? השופט ברק הסביר את הביטוי כך: "ביטוי זה לא הוגדר על-ידי המחוקק, ואין זה רצוי, כי אנו נקבע בו מסמרות. המחוקק קבע הנחיה כללית, אשר מטרתה לבחון אם המצווה היה מודע למהות מעשיו ולתוצאותיהם. בהקשר זה ניתן לקחת בחשבון את מודעתו של המצווה לעובדה שהוא עורך צוואה, את ידיעתו על דבר היקף רכושו ויורשיו, ואת מודעותו לתוצאות עשיית הצוואה על יורשיו" (ע"א 851/79 בנדל נ' בנדל).
בהמשך קבע בית המשפט כי אין די במודעות לנתונים שהוזכרו לעיל וכי לכך יש להוסיף את הדרישה כי המצווה בדעה צלולה ומפרש באופן נכון את המציאות הסובבת.
כך קבע השופט חשין כי גם אם המצווה פעל במודעות מלאה להיקף רכושו ולזהות היורשים והיה מודע לתוצאות ציוויו, אם הוכח כי רצונו בעת הציווי היה מושפע מתפישה לקויה של המציאות – למשל כשמדובר בחולה נפש אשר היה נתון לתעתועי שווא בשל מחלתו – יוגדר המצווה כמי שפועל תחת המגבלה ויש לבטל צוואתו (ע"א 1212/91 קרן ליב"י נ' בינשטוק).