אם חשבנו שעלות יום בחירות אחד למשק, אז הגיע השני ועכשיו יוצא השלישי. בסך הכול העלות הצפויה 7 מיליארד שקל בקירוב, זה כולל הן את עלות התעמולה בפועל והן את הפסקת עבודה בעקבות ימי שבתון.

יש לציין כי גם כך בעקבות הקיפאון הממשלתי זה זמן רב והגירעון התופח ללא טיפול מהותי תחזיות הצמיחה לא מבשרות טובות.  עם הבחירות לרשויות המקומיות והפסקת עבודה בעקבות המצב הביטחוני מדובר בחמישה ימי עבודה שנזרקו לפח, וגם כך הפריון בישראל הוא מהנמוכים במערב.

בהתאחדות התעשיינים טוענים שעלות יום שבתון והפגיה בתוצר מסתכמת במיליארד וחצי שקלים, ואילו יש כאלו המחשבים את העלות ב-2 מיליארד עקב הפגיעה המתמשכת בתוצר. אלו שיבחרו לעבוד יקבלו 200% וגם זה על חשבון המעסיק כמובן ולא על חשבון המדינה.

הבחירות עצמן  עולות מיליארד שקל  למערכת ובתוך כך בכל מערכת עולה העלות בשל קושי לגייס עובדיםלכל אלה מתווספים כמובן גם תקציב ועדת הבחירות המרכזית, שבבחירות האחרונות לכנסת ה-22, עם גיוס המפקחים והמצלמות, הגיע ל-360 מיליון שקלים, וכן תקציב מימון מפלגות שעומד על כ-200 מיליון שקלים.

ההערכות סך הכול מדברות על טווח שיכול להגיע גם ל-10 מיליארד שקל.  עלות תוספת לתרופות בלבד היא מיליארד שקל שבנה, כך שייקח לנו עשר שנים להחזיר את החוב לחברי הכנסת.

10 מיליארד שקל הם תוספת  בתי חולים, תוספת מיטות, הכשרת רופאים ואחיות, הגדלת תקנים  ועוד וכל זה במצטבר בחמש שנים, לא בשנת בחירות מתמשכת.

10 מיליארד שקל הם הבור התקיציבי שצפוי כירידה מהכנסות ובצריכה של המשק הישראלי, ירידה שכנראה תימשך  לאור הגזירות וכך גם הגירעון צפוי לגדול. מי אמור לטפל בזה? הליצנים שמעלים את שכרם ולא מסוגלים להרכיב ממשלה שלוש פעמים רצוף.