מעודכן ל-07/2021

לא עוזבים את הבית: סקר מגלה שמחצית מהצעירים בטווח הגילים 34-18 גרים אצל ההורים ■ הנתונים נאספו ב-2018 ומשקפים את תמונת המצב עוד לפני משבר הקורונה, שגרם לצעירים רבים לחזור לבתי ההורים מסיבות כלכליות. 

צעירים מחפשים עצמאות? מסתבר שלא ממש. סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) שעוסק בדפוסי מגורים בישראל ונתוניו נאספו בשנת 2018, חושף כי כמחצית הצעירים בטווח הגילים 34-18 מתגוררים בבית הוריהם, ללא בני זוג או ילדים משלהם. התופעה קיימת בציבור היהודי והערבי כאחד. הסקר אומנם להיום, אבל מכל המידעים שקיימים לרבות הלמ"ס ומשרד האוצר עולה כי שיעור הצעירים שנשארים בבית או שחזרו הביתה בעקבות המגיפה עלה. כלומר, אם ב-2018 כמחצית מהצעירים גרו עם ההורים, סביר שכיום מדובר על אחוזים משמעותיים יותר.

על פי נתוני הלמ"ס, בשנת 2018 חיו בישראל כ-1.96 מיליון צעירים בטוח הגילים 34-18: כמחציתם, 978 אלף, גרו בבית ההורים; 42% גרו בבית משלהם עם המשפחה הגרעינית שהקימו וכ-7% התגוררו בגפם או עם שותפים. צעירים המשרתים בצה"ל נמנו עם המתגוררים במשק הבית של ההורים, אלא אם הייתה להם כתובת אזרחית אחרת.

הכי נצמדים לבית: גברים, ערבים ודתיים

לפי הלמ"ס מגורים עם ההורים היו נפוצים יותר בקרב גברים צעירים מאשר בקרב נשים צעירות: 56% מהגברים וכ-44% מהנשים בגיל 34-18 גרו עם הוריהם, ללא בן/בת זוג או ילדים משלהם. עם העלייה בגיל, יורד שיעורם של הצעירים הגרים עם הוריהם.

עורכי הסקר העידו כי בשנים 2000 עד 2018 חלה עלייה באחוז הצעירים הגרים עם הוריהם (ללא בן/בת זוג או ילדים משלהם). תופעה זו התלוותה לדחיית הנישואין לגיל מאוחר יותר והיא קיימת הן בחברה היהודית והן בערבית.

על פי הנתונים, עם העלייה בגיל, יורד שיעורם של הצעירים הגרים עם הוריהם. עוד נמצא כי גברים צעירים נוטים להישאר בבית ההורים יותר מאשר נשים צעירות: 56% מהגברים וכ-44% מהנשים בגיל 34-18 גרו עם הוריהם, ללא בני זוג או ילדים משלהם.

כמו כן, נמצא כי התופעה בולטת במיוחד בקרב צעירים ערביים. הפער הגדול ביותר היה אצל גברים בני 34-25: בחתך גילים זה גברים ערביים גרו עם הוריהם בשיעור גבוה של פי 1.6 מגברים יהודים.

כך, בשנת 2000 למשל, 35.5% מהגברים היהודים הצעירים בני 25-29 התגוררו אצל הוריהם, ואילו ב-2018 חלה עלייה בנתון זה ל-40.3%; מבין הנשים, בשנת 2000 גרו 17.6% בטווח גילים זה אצל הוריהן ואילו ב-2018 השיעור קפץ ל-26.9%.

באוכלוסייה הערבית ניכר שינוי חד אף יותר: בשנת 2000 כמחצית (50.2%) מהגברים הערבים בני 29-25 גרו אצל הוריהם, ואילו ב-2018 גדל שיעורם ל-66.4%. אצל הנשים, בשנת 2000 פחות מרבע (23.9%) התגוררו עם ההורים ואילו ב-2018 שיעורן קפץ לשליש.

בסקר נמצא גם שמגורים עם ההורים נפוצים יותר בחברה הדתית לעומת החילונית. הסיבה לכך היא שהצעירים החילונים גרו יותר במשקי בית לא משפחתיים (עם שותפים לדירה) או עם בני זוג. עם זאת, צעירים שהוגדרו בסקר כדתיים, דתיים מאוד ובעיקר

מחירי הדירות לאן?

עונתיות בשכר דירה – מתי כדאי לשכור דירה? בקיץ או בחורף?

חרדים, גרו פחות עם הוריהם בגלל שהקימו משפחה משלהם בגיל צעיר יותר.

הסקר מגלה עוד כי צעירים בני 34-25 בעלי השכלה גבוהה יותר גרו פחות עם הוריהם ויותר במשקי בית לא-משפחתיים וכזוגות לא-נשואים במגורי יחד. כך בקרב צעירים שסיימו 13 שנות לימוד ומעלה, בהשוואה לאלו שסיימו עד 12 שנות לימוד, וכן בקרב בעלי תואר אקדמי בהשוואה ליתר הצעירים.

גם לנושא התעסוקה הייתה השפעה ניכרת, ונמצא כי בני 34-25 בלתי מועסקים גרו יותר עם הוריהם (36%), בהשוואה למועסקים (23%) ולאלו שאינם בכוח העבודה (28%).

בני 34-25 שלא השתתפו בכוח העבודה גרו בשיעור הגבוה ביותר עם משפחה משלהם (67%; מרביתם נשים ערביות או גברים חרדים), אחריהם המועסקים (66%), ובפער גדול, הבלתי מועסקים (55%).

ואיך אנחנו ביחס לעולם? על פי הסקר, שיעור הצעירים בני 34-25 הגרים עם הוריהם, עמד על כ-32% מהגברים ועל כ-18% מהנשים בישראל. בהשוואה למדינות ה-OECD, ישראל ממוקמת יחסית באמצע. השיעור הנמוך ביותר נמצא במדינות סקנדינביה (פחות מ-10% מהגברים, ופחות מ-5% מהנשים), ואילו השיעור הגבוה ביותר נמצא באיטליה, סלובקיה ויוון (יותר מ-50% מהגברים ויותר מ-40% מהנשים).

הלמ"ס: רוב הציבור תומך בשוויון – אבל בפועל הנשים נושאות בנטל

הלמ"ס: זינוק במספר הדירות החדשות שנמכרו בשנת 2019