השאלה שהתעוררה היתה האם סיווגו של נכס ריק לצורכי ארנונה ייקבע לפי שימושים המותרים בהיתר הבנייה, או בהתאם לשימושים המותרים בו בתוכנית. נקבע שבהתאם להיתר הבנייה. מדובר בפסק דין תקדימי.

השופט דחה את הערעור שהגישה אפריקה ישראל נגד עיריית תל אביב, כשבתיק נוסף התקבל ערעורה של העירייה נגד חברת בית ארלוזורוב, השייכת למפלגת העבודה.

הערעור שהגישה אפריקה ישראל ביחס למגדל משרדים שבנתה בין הרחובות אחד העם ורוטשילד בתל אביב, ונרכש לאחר מכן על ידי בית ההשקעות פסגות. ועדת התכנון של עיריית תל אביב הוציאה לבניין היתר בנייה המתיר את הקמתו של בניין משרדים של 17 קומות.  בששת החודשים הראשונים נהנתה אפריקה ישראל מפטור מתשלום ארנונה על המגדל מכיוון שהנכס היה ריק, ובתום תקופת הפטור החלה עיריית תל אביב לגבות ארנונה עבור הנכס, תחת הסיווג "בניינים שאינם משמשים למגורים" – מדובר בארנונה גבוה משמעותית ביחס לארנונה למגורים.

אפריקה ישראל הגישה ערר לועדת הערר לענייני ארנונה,  וטענה שהתוכנית עבור השטח מאפשרת גם שימוש למגורים, והיות שהנכס עודו ריק יש לקבוע את חיוב הארנונה בהתאם לסיווג הזול ביותר. ועדת הערר קיבלה את טענות החברה ובעקבות זאת עירערה עיריית תל אביב לבית המשפט לעניינים מנהליים.

ב-2016 קיבל בית המשפט לעניינים מנהליים את עמדת עיריית תל אביב. אפריקה ערערה וכעת כאמור נקבעה עמדת בית המשפט העליון – ארנונה לפי היתר הבנייה.

המקרה השני – חברת בית ארלוזורוב החזיקה בבניין ריק בצהלה.  הבניין ששימש כאולם התכנסות של מפלגת העבודה והיתר הבנייה לנכס הוא להקמת מועדון בן קומה אחת, המכיל אולם ושני חדרים. משנת 2012 הנכס ריק.

הנכס חוייב בארנונה למשרדים ובית ארלוזורוב הגישה ערעור שהתקבל חלקית – הנכס סווג כמחסן – ארנונה בין סיווג מגורים לסיווג משרדים. אלא שעיריית תל אביב ערערה על הפסיקה. בעליון אוחדו שני התיקים, ונדונו יחדיו.  השופט פוגלמן אמר כי  העיקרון לפיו עבור נכס ריק תגבה הרשות המקומית מס ארנונה על פי הסיווג הזול ביותר האפשרי מבחינה חוקית הנו מוצדק. עם זאת, הדגיש  כי היתר הבנייה, ולא התוכנית, הוא זה אשר מגדיר את כלל השימושים המותרים בנכס מבחינה חוקית. לגישתו, שימוש שנעשה בניגוד להיתר, אף אם הוא תואם את התוכנית, אינו משום שימוש אפשרי העומד לנישום.