החיים האישיים של וורן באפט – מתי הוא נחשף לעולם ההשקעות? איך הוא צבר את הידע? מה העקרונות המנחים שלו בהשקעות, וגם מי האנשים המשמעותיים בחייו, איך נראים חייו האישיים
המשקיע האגדי, וורן באפט, אחד מעשירי תבל, הוא בסופו של יום – איש ביישן שמבלה את רוב יומו בקריאת דוחות כספיים, ניתוחים כלכליים ועיתונים. כך עולה מסרט דוקומנטרי על וורן באפט – "כיצד נהפכתי לוורן באפט".
באפט איש צנוע אוכל בבוקר ארוחה במקדונלד'ס בכ-3 דולר, והוא מציג בסרט את הדילמה היומית – איזו ארוחה לקנות ב-2.61 דולר, 2.95 דולר או 3.17 דולר – ביום שבו הוא הפסיד הוא מעדיף לקנות את הארוחה הזולה. כך אומר האיש עם הון של 60 מיליארד דולר, אבל זה כי ככה הוא – כל חייו קשורים לשוק ההון ולמצב הבורסה, הוא יותר מתלוצץ מאשר רציני, והוא בטח שלא קמצן. האיש הזה שהתחיל מאפס, היכה את כל שועלי וול סטריט והגיע להון שלו בזכות ולא בחסד, בעשר אצבעות, ונשאר בן אדם – שלא כמו רבים שהתעשרו.
באפט – ה"אורקל מאומהה" הפך חברת טקסטיל קטנה בשם ברקשייר התאוויי לחברה הרביעית בגודלה ברשימת פורצ'ן 500 עם שווי של 220 מיליארד דולר, ובכל זאת נשאר אדם פשוט. כאן תוכלו לקרוא את כללי ההשקעה של וורן באפט
באפט נולד ב1930 באומהה שבנברסקה, ארה"ב. הוא היה ילד מבריק שאהב מספרים. ההתחלה שלו בעולם העסקים היתה בגיל צעיר במכירות של מסטיקים ובקבוקי קוקה קולה מדלת לדלת. הוא גם חילק עיתונים. העיקרון המנחה של הילד באפט, ושל המבוגר באפט – נשאר – ריבית דריבית. הוא השקיע את כספו בסבלנות ולאורך זמן, וכשמשקיעים כך, מקבלים תשואה על תשואה – ריבית על ריבית – משמע הכסף עושה כסף, התשואה שהרווחת בשנה הראשונה משמשת כבסיס שעלייה נצברת עוד תשואה בשנה השנייה וכך הלאה.
סוד המשחק לטענת באפט הוא הריבית דריבית, הסבלנות, וכמובן הניתוח הפנדנטליסטי של הדוחות הכספיים והחברה.
ילד שקורא ספרי השקעות
ב1931, בזמן של השפל הגדול, פוטר אביו של באפט, הווארד באפט, מעבודתו והקים בית השקעות. וכך התחיל באפט הבן להיכנס לתחום – הוא פשוט קרא את כל הספרים שהיו במשרד של אביו – "המתנה הגדולה ביותר שקיבלתי בחיי היא להיוולד לאבי", אומר באפט בסרט. אביו אגב, הפך להיות פוליטקאי מצליח. אביו של באפט נתן לבאפט את הכיוון, וכמה טיפים להמשך – "הדרך חשובה יותר מהתוצאה", אמר האב, ובאפט הבן יישם זאת כל חייו.
באפט לא הצליח להתקבל להרווארד ולמד באוניברסיטת נברסקה. את הלימודים אגב, הוא סיים בגיל 19. הוא למד מנהל עסקים באוניברסיטת קולומביה ושם הכיר את המשקיע האגדי (משקיע הערך) בנג'מין גראהם. באפט אימץ את כללי ההשקעה של גראהם – החוק הראשון, אל תפסיד כסף; החוק השני, אל תשכח את החוק הראשון.
בתקופה ההיא הכיר באפט את אשתו הראשונה, סוזן (סוזי) תומפסון. לשניים נולדו 3 ילדים סוזי הבת, הווארד ופיטר.
ב–1956 הקים באפט שותפות להשקעה במניות. השותפים היו בעיקר בני שהשקיעו 100 אלף דולר והוא עצמו השקיע 100 דולר. באפט חיפש חברות על סף קריסה(אותם כינה בדלי סיגריות. עד 1962 השותפות צברה 7 מיליון דולר.
בשנת 1965 רכש באפט את חברת ברקשייר התאוויי. באפט שדווקא לא פועל מהבטן, הלך הפעם עם הרגש. "אם אתה רגשני בהשקעותיך, לא תצליח. לך אולי יש כל מיני רגשות כלפי המניה, אבל המניה לא מרגישה כלום כלפיך", אמר באפט, ודווקא הוא הלך עם הרגש בהשקעה החשובה מכולן. החברה הזו הפכה להיות חברת ההשקעות המובילה בעולם. יד ימינו של באפט צ'רלס מאגנר העביר את באפט לעולם החברות הבינוניות והגדולות (עד אז באפט היה פריק של חברות קטנות) והשניים הצליחו בכל קנה מידה.
באפט ואשתו סוזי שהיתה המשענת והעוגן של חייו, נפרדו, ובאפט נשא עם אשתו השנייה, אסטריד מנקס ב-2006.
באפט הקיף את עצמו בצוות של 25 אנשים, ולמרות זאת הוא מבלה את רוב יומו בקריאת עיתונים מאחורי דלת סגורה. באפט אומר על עצמו שהוא מקבל מעט מאוד החלטות, אבל ההחלטות שהוא מקבל נעשות אחרי שהוא בחן אותן לעומק בצורה מקיפה. הוא גם טוען שהוא לא עובד קשה במיוחד, אבל המוח שלו ממשיך לעבוד כל הזמן ולנתח דברים
באפט – תורם את רוב הונו; הירושה לילדים קטנה (יחסית)
באפט הודיע לפני מספר שנים כי יתרום את כל הונו לקרנות הצדקה שבניהול ילדיו ולקרן ביל ומלינדה גייטס.
באפט, כך עולה מהסרט, רצה בכלל להיות מורה. הוא אוהב את החיבור לצעירים, הוא אוהב לדבר איתם ואוהב לעזור ולייעץ להם על החיים. המסר שלו הוא "עצב את חייך באופן המתאים לך ושמור על עקרונותיך והחלק העסקי פשוט יבוא מעצמו".
אנקדוטה מהסרט – אשה זקנה, רוז בלומקין מכרה את חנות הרהיטים שלה Furniture NebraskaMart לבאפט בשנת 1983 תמורת 50 מיליון דולר. באפט אמר עליה – "שים אותה בזירה עם כל אחד מהמנהלים של חברות פורצ'ן 500 והיא תנצח את כולם". בלומקין נולדה ב1893 ברוסיה למשפחה יהודית והתחילה לעבוד בגיל 6 בחנות המכולת של אמה. היא היגרה לארה"ב וב-1919 הגיעה לנברסקה.
ואז היא נכנסה לעסקי הרהיטים – לאחר שלוותה 500 דולר מאחיה, הקימה חנות רהיטים. העיקרון שלה היה – קנה בזול, מכור בזול והיה ישר עם הלקוחות. בלומקין נתקלה בקשיים בתחילה כשהספקים בנברסקה הפסיקו למכור לה רהיטים, בגלל שהמתחרים התלוננו כי היא מוכרת בזול מדי. אבל, היא לא הרימה ידיים. היא עברה מספק לספק ופנתה לספקים מחוץ לנברסקה, והרימה את העסק שלה בכוחות עצמה. עסק שגדל וגדל.
בגיל 90 מכרה בלומקין את החנות לבאפט כשחוזה המכירה נכתב על דף אחד ובלומקין, שלא ידעה קרוא וכתוב, ציירה סימן במקום החתימה. אבל, היא לא הפסיקה להיות אשת מסחר. בגיל 95 פרשה בלומקין מהחנות, ופתחה חנות מתחרה ממול. החנות החדשה הפכה לספקית השטיחים השלישית בגודלה בנברסקה. באפט נאלץ לקנות את החנות הזו תמורת 5 מיליון דולר. אבל באפט לא התרגש – הוא התלוצץ ואמר "הטעות שלי הייתה שלא הכנסתי סעיף של אי־תחרות בעסקה הראשונה".