בית  הדין הארצי לעבודה קבע באופן מפורש – המדינה חייבת ליידע בהשפעות פנסיה מוקדמת על הקצבה. זו קביעה בעלת חשיבות ענקית והמשמעות שלה, שהאחריות על פרישה מוקדמת שגורמת בהתאמה  לירידה בפנסיה היא על המדינה, במקרה של פנסיה תקציבית.

בית הדין הארצי דחה  ערעור שהגישה המדינה על פסק דין של בית הדין האזורי בתל-אביב. בפסק הדין באזורי נקבע כי על המדינה לכלול בתוך הגמלה/ קצבה של רופא שתבע , תוספת שכר שהייתה חלק משכרו הקובע במשך 30 שנה. המדינה לא כללה את התוספת הזו במשכורתו הקובעת לגמלה, מאחר שהרופא לא היה זכאי לה בתשעת החודשים שלפני פרישתו, מאחר ששהה בחופשת שבתון.

הרופא עבד בשירות המדינה, במשך כ-30 שנה. הוא הועסק במשרה מלאה, והיה רופא בכיר בבתי חולים ממשלתיים. לאור הוותק של הרופא, ועל פי כללי ההעסקה שהיו אז בין המדינה לעובדים בשירות הציבורי,  הרופא היה מבוטח בפנסיה תקציבית ככל עובדי המדינה, במסגרתה משולמת לעובד הפורש קצבה חודשית שוטפת בהתאם לוותק שלו ובהתאם לשכר שהיה לו בחודש האחרון טרם היציאה לגמלאות.

הרופא הבכיר היה זכאי במשך שנים רבות (עשרות שנים)  לתוספת תפוקה, תוספת כספית המשולמת לרופאים שקשורה/ תלויה בתפוקה והיא ניתנת רק לעובדים שעבדו במשרה מלאה.

הרופא החליט בגיל 65 שדי – מספיק לעבוד, וחשוב להדגיש הוא עשה זאת רגע לפני הפרישה (גיל 67), ובין היתר הוא עשה זאת בשל רצונו לנצל חופשת שבתון שלה היה זכאי. הרופא ובית החולים סיכמו כי במהלך השבתון הרופא ימשיך לעבוד במסגרת בית החולים בהיקף נמוך יותר של שליש משרה. ההסכם הזה היה בשל רצונו של בית החולים להמשיך ולהעסיק את הרופא לאור מומחיותו, וכן לאור רצונו של הרופא להמשיך ולקבל את הוותק בתקופה זו (לצורך קבלת הקצבה בעתיד). בתקופה הזו  לא היה הרופא זכאי הרופא לתוספת תפוקה, שכן זו מתאפשרת רק במשרה מלאה.

בסיום השבתון (ולפני שהגיע לגיל פרישה) , הרופא לא חזר לבית החולים אלא פרש באופן מוחלט. ואז התברר לו כי מאחר שהוא לא הועסק במשרה מלאה בחודש האחרון לפני פרישתו, אזי תוספת התפוקה לא מהווה חלק משכרו הקובע, ולמעשה הקצבה החודשית לה הוא זכאי נמוכה בכ-25% מהקצבה הצפויה.

ובכן, זה אבסורד מסוים שהקצבה נשענת על החודש האחרון, בעוד ש-30 שנה הוא הועסק באופן מלא. השופט תבע את המדינה, וזו טענה כי חודש לפני מועד פרישתו, נשלחה לרופא הודעה בדבר זכאותו לגמלה. אלא שהוכח שהמכתב  לא התקבל, ובכל מקרה, בדיעבד התברר הנתונים שהופיעו במכתב לא היו נכונים.

השופטות בית הדין הארצי, סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה, סיגל דוידוב-מוטולה ונטע רות, לא חסכו בביקורת כלפי המדינה והם אישרו את ההחלטה של בית המשפט