דבר ידוע הוא שכדאי לציבור להתכונן היטב לקראת תקופת הפנסיה, אבל גם למדינה יש אינטרס בזה.

על פי מחקר שנערך על ידי אוניברסיטת בן-גוריון בנגב עולה כי המדינה מפסידה 103 מיליארד שקל בשנה כתוצאה מחוסר הכנה לפנסיה. המחקר שנערך במרכז לפנסיה, ביטוח ופסיכולוגיה כלכלית באוניברסיטה, ממחיש את הצורך בהגברת המודעות בקרב אזרחים לחשיבות הלמידה וההכנה ליציאה לפנסיה וכן בחשיבות הפעלתם של מרכזי הכנה לפרישה.

קרנות הפנסיה החדשות מחייבות את האזרחים לבחור בין אפשרויות רבות בזמן הפרישה. מרבית הפורשים אינם מודעים לאפשרויות העומדות לרשותם, ואינם מבינים או מפנימים את שיטת החישוב של הפנסיה, המבוססת על מדע האקטואריה. המחקר החדש, שערכו פרופ' אביה ספיבק ופרופ' דוד לייזר מהמרכז לפנסיה, ביטוח ופסיכולוגיה כלכלית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ממליץ על הגברת המודעות וההבנה של מנעד אפשרויות הבחירה לאזרחים לקראת גיל פרישה, בחירות השוות הרבה מאוד כסף למשק וגם לאזרחים הוותיקים עצמם.

במסגרת המחקר נעשתה בדיקה כלכלית של ערך ההחלטות הנכונות למשק הישראלי, בהתאם למרכיבי ההחלטה המבוססים על: מועד הפרישה, בחירה נכונה של שיעורי פנסיית שארים ובחירה של פנסיה מובטחת. החישוב נעשה על אוכלוסיית המבוטחים בגילאי 55-64. המחקר העלה כמה ממצאים:

1. תוספת ההכנסה למבוטחים בגילאים שנבדקו עומדת על 25% לדוחים את הפרישה בשלוש שנים. פנסיה של 4000 שקל הופכת לפנסיה של 5000 שקל. בניגוד לקרנות הפנסיה הוותיקות, בקרנות החדשות יכול העובד לבחור את מועד פרישתו, וכך הוא יקבל את הערך האמיתי של החיסכון לפנסיה. ערך זה מחושב על פי מדע האקטואריה המוכיח שלהחלטה על מועד הפרישה יש השפעה דרמטית על גובה קצבת הפנסיה. בדחיית פרישה, יש גם תוספת של הפרשות לקרן, גם קבלת תשואה על החיסכון שנמצא בשיאו בשנים שלפני הפרישה ויש גם תקופה קצרה יותר של תשלום הקצבה. לעומת זאת, פרישה מוקדמת של שלוש שנים מקטינה באופן סימטרי את הפנסיה גם כן בסכום ניכר. המחקר הראה שכ-40% מכל הנשאלים היו מעדיפים לדחות את פרישתם כדי לזכות בהגדלת הפנסיה.

2. תוספת ההכנסה למבוטחים בגילאים שנבדקו עומדת על 9% לבחירת פנסיית שארים נכונה. התשלום לבן הזוג לאחר פטירת האזרח הוותיק, הייתה קבועה בגובה של 60% מהקצבה בקרנות הפנסיה הוותיקות. לעומת זאת, בקרנות החדשות האזרח צריך לבחור את אחוזי פנסיית השארים לבן/בת זוגו, הנעים בין 30% ל-100%. על פי תוצאות המחקר, נראה כי משיבים רבים מתכוונים לבחור ב-100% פנסיית שארים. החלטה נכונה מביאה לתוספת קצבה בערך כולל של 15.4 מיליארד שקל. כך לדוגמא, בעל המעוניין להשאיר לאשתו פנסיית שארים בגובה שהוא מקבל בעודו בחיים מתוך מחשבה שזה הדבר ההוגן והשוויוני, למעשה פוגע בשניהם, שכן התוצאה היא שהפנסיה שיקבלו כל עוד שניהם בחיים נמוכה ב-9%.

3. תוספת ההכנסה למבוטחים בגילאים שנבדקו עומדת על 5% לבחירת הכנסה מובטחת לעשר שנים. פנסיה רגילה היא למעשה תשלום המתקבל רק אם המבוטח בחיים. אולם, אם המבוטח מעונין שיורשיו ימשיכו לקבל את קצבתו גם לאחר פטירתו במשך עשר שנים, יש לו אופציה לעשות זאת. תקנון הפנסיה מאפשר הכנסה מובטחת ל-10 שנים. מרבית המבוטחים סולדים מהרעיון שחסכו כל חייהם והכל נגמר בעקבות פטירה מוקדמת שלהם. המחיר האקטוארי של האופציה להכנסה מובטחת הוא נמוך באופן מפתיע – פחות מאחוז של ירידה בקצבה. מנגד, כשבוחנים את הערך עבור הפורש, של הבטחה שחסכונותיו לא ירדו לטמיון במקרה של פטירה מוקדמת, מסתבר שערך זה דווקא גבוה מאוד, פי 10 מהעלות של הירידה בקצבה. מרבית המבוטחים אינם מודעים לאפשרות זו.

לדברי פרופ' אביה ספיבק, מעורכי המחקר, "זו הפעם הראשונה שבה נבדקו ההעדפות של אנשים בגילאים הקרובים לפרישה: העדפות לגבי דחיית פרישה, לגבי הבטחת הכנסה בזמן הפנסיה ולגבי אחוזי פנסיית השארים הרצויה להם. זו הפעם הראשונה שאנשים אלו הועמדו בפני התמריצים הכלכליים הנכונים כפי שנהוגים בקרנות הפנסיה. וכן, זו הפעם הראשונה שמתברר שאנשים רבים מוכנים לדחות את גיל הפרישה שלהם בשלוש שנים, בזכות תוספת הפנסיה של עוד 25%. וזו הפעם הראשונה שנעשתה הערכה כלכלית של החלטות נכונות של פרטים לפני הפנסיה שלהם. מחקר זה מראה את הצורך ללמד את האנשים לפני הפרישה איזה החלטות טובות הם יכולים לקבל. המחקר מראה כי לפי ההעדפות שנבדקו, התוספת הכלכלית למשק הישראלי היא משמעותית ביותר".