מה החיסרון הגדול של תעודות הסל? נכון, לרוב נוטים לדבר על היתרונות של המכשירים הפאסיביים, אבל חשוב לדעת שזה לא נקי מחסרונות.
הניהול הפאסיבי של ההשקעות שונה לחלוטין מניהול אקטיבי. בעוד בניהול אקטיבי המשקיע הן במישרין והן בעקיפין ( דרך קרנות נאמנות וניהול תיקים) מנהל את השקעותיו בצורה דינמית – בודק, מנתח, משנה את תיק ההשקעות בהתאם למסקנות וההערכות שוטפות, הרי שניהול פסיבי דרך מכשירים פסיביים ובעיקר דרך תעודות סל, אין בעצם שום ניהול! יש מעקב אחרי מדדים, אחרי בנצ'מרק מסוים. הרעיון שאין טעם לחפש ולנתח כדי להשיג תשואה עודפת כי לרוב לא ניתן לאורך זמן להכות את המדד. המאמינים במכשירים הפסיביים – תעוודת סל, קרנות מחקות, קרנות סל, טוענים שהניהול האקטיבי לא מוכיח את עצמו לאורך זמן; הניהול האקטיבי (בעיקר קרנות נאמנות) לא הצליח (גם בהינתן דמי הניהול שגובים בניהול האקטיבי) לייצר תשואה עודפת על פני המדדים הרלבנטיים. אבל, רק כדי להשלים את התמונה, חשוב להדגיש שמנגד, טוענים המאמינים בניהול אקטיבי, שיש (וזה נכון) גופים שעל פני זמן מייצרים תשואה עודפת (הבעיה שהם מעטים יחסית).
השקעה פסיבית לעומת אקטיבית
יש בהשקעות פסיביות נוחות גדולה. מקבלים בהם את הממוצע, לטוב ולרע – לא מכים את השוק אבל גם לא נמצאים מתחת לתשואה הממוצעת. היתרון הגדול של המכשירים העוקבים הוא דמי הניהול הנמוכים ביחס למכשירים המנוהלים. פשוט, לא צריך שם עבודת ניתוח, בדיקת אגרות חוב ובדיקת מניות, וגם לא צריך להכין אלוקציה של התיק (חלוקת תיק ההשקעות/ הקרן למרכיבים שונים) ולכן העלויות של המכשירים האלו נמוכות יותר. מעבר לכך, מדובר במוצרים פשוטים שקל מאוד להבינם, גם הדיוטות גמורים בשווקים הפיננסים, לומדים מהר מה זה מדד ומה היתרונות של המוצרים האלו על פני המוצרים המנוהלים, ומעבר לכך מדובר במוצרים שקופים – אתם, המשקיעים יודעים בכל רגע נתון מה יש בתוך הסל, בעוד שמחזיק בקרן נאמנות ממש לא יודע במה הקרן מחזיקה (אלא בדיליי של מספר חודשים).
אבל וזה קריטי לדעת – יש בהן סיכון חבוי שנוטים להתעלם ממנו, סיכון שקיים בגלל שבסופו של דבר תעודת סל מונפקת על ידי גוף מסויים והיא מהווה התחייבות שלו כלפי מחזיק התעודות, ומי ערב שהגוף הזה יוכל לשרת את חובו? – קוראים לזה סיכון המנפיק וזה חיסרון גדול של תעודות הסל.
סיכון המנפיק בתעודות הסל
תעודות הסל פועלות בעיקר דרך נגזרים שונים. התעודה לרוב לא קונה את הרכבי המדדים עצמם, אלא פועלת באופציות ונגזרים על המדד המסוים. הסיכון שיכול להיות כאן הוא שהתעודה תהיה חשופה מסיבות שונות לרבות מסיבות טכניות, לשינויים בערך התעודה מבלי שתהיה מכוסה על כך. במקרה כזה, מנפיק התעודה (הבית) עלול להפסיד סכומים ניכרים והמשקיעים בתעודה עלולים שלא לקבל את השקעתם; המשמעות היא שמעבר לסיכון בתעודה עצמה, קיים סיכון שנובע מכך שהתעודה היא בעצם סוג של התחייבות המנפיק כלפי מחזיק התעודה, ובמילים אחרות מעין אג"ח.
חשוב לציין – קרנות מחקות הן מכשיר פסיבי דומה לתעודות הסל, אך תחת המעטפת והרגולציה של קרנות נאמנות, ולכן הן אינן נסחרות במהלך היום (כמו תעודות הסל). אבל, הן להבדיל מתעודות הסל וכחלק מתעשיית הקרנות מוגנות מפני סיכון המנפיק. אצלן יש בעצם חשבון משותף ששייך למחזיקים עצמם ומוחזק בנאמנות, ולא על ידי הגוף המנפיק, ובחשבון הזה נעשות באופן שוטף עסקאות. הממשעות היא שאם קורה משהו למנהל הקרן (בעיות פיננסיות, התמוטטות ועוד), הכסף מוגן. לקריאה נוספת על קרנות מחקות – היכנסו כאן.
אבל, נראה שרשות ניירות ערך החליטה שבחיסרון הזה היא רוצה לטפל – הדרך היא להפוך את תעודות הסל לקרנות בל, אבל על הדרך עשויים דמי הניהול לעלות, אז למה המהלך הזה שווה – ממש לא ברור – תוכלו לקרוא כאן את תוכנית הרשות ואיך זה ישפיע על דמי הניהול שלנו בתעודות הסל.