מ-2008 רף ההסכמה הנדרשת לביצוע פרויקט תמ"א  הוא שני שלישים מבעלי הדירות.על פי התיקון לחוק, יותר ביצוע "עבודה ברכוש משותף, על פי תוכנית החיזוק", גם ללא הסכמת כל בעלי הדירות, "ובלבד שנתן לכל בעל דירה בבית המשותף הזדמנות לטעון את טענותיו". מכאן נובע שבעלי הדירות יכולים להחליט יחדיו על הרכוש המשותף, אך בלי לבצע שינויים בדירה הפרטית ללא הסכמת הבעלים.

אלא שהפסיקה האחרונה שינתה את התמונה. כך למשל  במקרה שהיה ברחובות ביקשו הדיירים לקחת חלק מדירה של דייר שלא הסכים לפרויקט לטובת מעלית. בעלי הדירה טענו שלמפקחת על רישום מקרקעין  אין סמכות לדון בגריעה מתוך רכוש פרטי. המפקחת דחתה את בקשת הבעלים בטענה שהיא מוסמכת לדון בזה.

המפקחת הסתמכה על פסיקה קודמת הנוגעת להריסת מחסן בבית משותף ללא אישור בעליו, ובה נקבע כי המפקחת מוסמכת לאשר את ההריסה. אלא שהחוק לא מאשרר את פסק הדין או לפחות לא מתייחס לסוגיה.  הרי בתמ"א 38 אין זכר להריסת חלק מבניין ובנייתו מחדש שלא במסגרת פרויקט של הריסת כל הבניין ובנייתו מחדש. בפסק הדין, שלא כלל התייחסות להוראות תמ"א 38, כנראה צוטט הסעיף בנוסח מוטעה כאילו הסמכות הינה לאשר "ביצוע עבודה ברכוש המשותף שמטרתה הריסת בניין קיים והקמתו מחדש בהתאם לתוכנית חיזוק" ולא "תוכנית החיזוק", תמ"א 38 מסוג חיזוק. בסופו של דבר גריעה של דירה לטובת תמ"א 38 היא פגיעה חמורה בזכות הקניין, והן המחוקק והן השופטים וגם המפקחת צריכים לתת את הדעת על כך.