על פי כמה פסיקות דין אם הפרויקט לא כלכלי עבור היזם אין מניעה שהבעלים ישתתפו במימון
כלל בסיסי להצלחת עסקת התחדשות עירונית הוא שהעסקה תהיה כלכלית הן ליזם על-פי הרווח היזמי המקובל בתחום, והן לבעלים, שדירותיהם יעלו את ערכן. לכן תמ"א 38 מיושמת רק באזורי הביקוש. בפריפריה, לעומת זאת, אין היתכנות כלכלית למיזמי התחדשות עירונית ללא מקורות מימון חיצוניים.
כך למשל במקרה של החלטת ועדת הערר לתכנון ולבנייה לצמצם את מספר הדירות שאושרו בוועדה המקומיתטען היזם בפני בית המשפט כי בכך ביטלה הוועדה למעשה את הכדאיות הכלכלית לביצוע הפרויקט.
היזם טען כי, "מבחן ההיתכנות הכלכלית צריך להיבחן כך שלא תידרש השתתפות כספית של הדיירים במימון הפרויקט, ואין דרך לביצועו ללא השתתפות כאמור".
אולם בית המשפט המחוזי דחה את עתירת היזם, וקבע כי כלכליות הפרויקט היא פרמטר אחד במכלול השיקולים הנדרשים בבחינת פרויקט מסוג תמ"א 38, ואם מצטמצמים הרווחים עבור אחד הצדדים, אין בכך כדי לקבוע כי הפרויקט אינו כלכלי באופן המצדיק הקלות בפן התכנוני.
לכן, כשבוחנים את הכדאיות הכלכלית לביצוע פרויקט, יש להתחשב ברווח המצרפי של הפרויקט לכל המעורבים – הבעלים והיזם גם יחד. לדעת בית המשפט בעלי הדירות אינם צריכים לקבל תמורה מקסימלית. לפי פסק הדין, כל עוד במסגרת הפרויקט מקבלים הבעלים דירה חדשה, מחוזקת, גדולה, עם חניה פרטית בבניין חדש, ששווייה עולה לאין ערוך משווי דירתם המקורית, אין לשלול את האפשרות שעל בעלי הדירות להשתתף בנטל כדי שהרווח המצרפי יאפשר את ביצועו של הפרויקט.