שיעור הוספה הוא סוג של עמלה בעת רכישת חלק מקרנות הנאמנות. שיעור ההוספה מבטא פער בין מחיר הקנייה של יחדיה בקרן הנאמנות למחיר הכלכלי שלה (הנגזר משווי כל הנכסים בהן היא מחזיקה חלקי מספר היחידות). שיעור ההוספה הוא עלות היסטורית ולא הגיונית שמצטרפת לעלויות הנוספות של המשקיעים בקרנות הנאמנות. העלות העיקרית היא לרוב דמי הניהול השוטפים וכן יש את דמי הנאמן/ שכר נאמן הקרן.

שיעור הוספה – איך משקללים בעלויות ההשקעה?

אין הצדקה כלכלית ואמיתית בשיעור ההוספה. זו דרך של מנהל הקרן להרוויח יותר, זו דרך של מנהל הקרן לווסת את התנועה – יצירות ופדיונות בקרן, זה סוג של קנס על אחזקה קצרה בקרן. ככל שהמחזיק יחזיק בקרן לתקופה ארוכה יותר שיעור ההוספה מעין יתפזר על פני תקופה ארוכה יותר והמשמעות והחשיבות שלו תפחת. השימוש בו, לטענת מנהלי קרנות נועד לגרום לכך שלא יהיו תנודות משמעותיות בהיקף נכסי הקרן, שהמשקיעים ידעו מראש שהם יקנסו על יציאה מהירה. זה נוח ומתאים לקרנות כי הן רוצות לחיות בעולם עם פחות תנודות ביצירות ובפדיונות. אבל, יש לשימוש בשיעור ההוספה גם יתרונות למשקיעים בקרנות –  ניתן לצפות שבמקביל לשיעור הוספה יהיו דמי ניהול נמוכים – הרי מדובר בטרייד אוף בין העמלות האלו, וניתן להעלות את שיעור ההוספה, ובמקביל לתת פיצוי דרך הפחתת דמי הניהול. כלומר, אם אתם רוצים להשקיע בקרן בתחום מסוים אל תפסלו מיד את הקרן עם שיעור ההוספה, אולי דמי הניהול שלה נמוכים כך שבשקלול העלויות היא אטרקטיבית בקבוצה שלה. ורק להמחשה – נניח שיש קרן שגובה 1.2% דמי ניהול וקרן אחרת שגובה 0.2% דמי ניהול אבל שיעור הוספה של 2% – מה עדיף לכם? זה תלוי כמובן בזמן שאתם מתכוונים להחזיק בקרן הנאמנות. "נקודת האדישות" בין הקרנות היא 2 שנים, והנה החשבון – העלות הכוללת למשך שנתיים בקרן בלי שיעור הוספה היא 2.4% (1.2% כפול שתיים); העלות הכוללת בקרן עם שיעור ההוספה היא גם 2.4% – דמי ניהול של 0.4% (0.2% כפול שנתיים) ו-2% עלות הוספה. יש הבדל מסוים בעיתוי התשלום, אבל בגדול זה זהה.

אם זמן האחזקה יהיה ארוך יותר, יש עדיפות לקרן עם שיעור ההוספה, וההיפך אם ההשקעה היא עד שנתיים יש יתרון לקרן בלי שיעור ההוספה.  נניח שההשקעה מתוכננת ל-5 שנים – העלות בקרן עם דמי הניהול תהיה 6%  (1.2% כפול 5 שנים) ואילו העלות בקרן בלי שיעור ההוספה תהיה 3% – עלות  דמי ניהול של 1% (0.2% כפול 5 שנים) ושיעור הוספה של 2%.

הטכניקה הזו – של איזון בין דמי הניהול לשיעור ההוספה דווקא מתחזקת, ובצדק –  מגוונים את אפשרויות למשקיעים שבוחרים אם להשקיע לזמן ממשוך יותר ובתמורה לעלויות נמוכות יותר. כל אחד והחלטתו.  אך השימוש הגובר בטכניקה הזו, מנוגד למגמה הכללית –  צמצום של עלויות ההוספה.

שיעור הוספה – מנהל הקרן יכול לתמרן

שימוש נוסף בשיעור ההוספה של מנהלי הקרנות מביא לעלויות שונות בין המשקיעים גם אם הם משקיעים לאותו פרק זמן. כלומר, לא רק שהעלויות יהיו שונות בין המשקיעים שבוחרים פרקי זמן שונים, הם יהיו שונות בין המשקיעים באותו טווח זמן. איך עושים זאת? הנה התשובה –

בדמי ניהול אין למנהל הקרן אפשרות לשחק  – מדובר בדמי ניהול אחידים לכולם. אבל בשיעור ההוספה יש למנהל הקרן תמרון – הוא יכול לקבוע מי כן משלם ומי לא, הוא יכול לקבוע היקף רכישה שפוטרת משיעור הוספה, וזה חשוב! מנהל הקרן יכול לקבוע לדוגמה שמי שקונה בהיקף של 100 אלף שקל פטור משיעור הוספה. ואז נוצר מצב שיש עלויות שונות בין המשקיעים.  הבעיה שהשימוש בטכניקה הזו לא נפוץ, ולא בטוח שהקהל יודע לאבחן אם מדובר בקרן שניתן לחסוך בה עלויות בהינתן רכישה בהיקף מסוים.