רפורמת קרנות הסל כבר יצאה לדרך. תעודות הסל יהפכו לקרנות סל, והמשמעות הפרקטית שיהיה מדובר בנכס דומה, סחיר על פני היום (בדומה לניירות ערך כמו מניות ואג"חים), אבל המנהל של הקרן לא יהיה מחוייב לספק את התשואה של המדד שאליו צמודה הקרן. אלא הוא יהיה מחוייב לעשות את כל המאמצים לספק את התשואה של המדד.
במילים אחרות, הוא יהיה קרוב מבחינה זו לקרנות המחקות (ראו הרחבה על קרנות מחקות).
הרפורמה הזו נועדה להקטין את הסיכון של המשקיעים. בעוד בקרנות סל הסיכון של הגוף המנפיק אינו קיים בפועל, הרי שבתעודת סל קיים סיכון של המנפיק. אם המנפיק – מנהל תעודות הסל, נקלע למשבר פיננסי זה משליך על המשקיעים שכן תעודות הסל הן סוג של התחייבות של מנהל ההשקעות – כלומר מדובר בעצם על חוב, בדומה לאג"ח וקיים סיכון.
בקרנות סל אין סיכון. הרגולטור העביר את התעודות לקרנות סל שכפופות לקרנות נאמנות כדי שיהיה חשבון נאמנות והכסף בחשבון יהיה שייך בפועל למשקיעים עצמם ולא לבית ההשקעות והגוף המנהל.
הרופרמה תעשה בשלבים במשך שלושה חודשים. אבל תוצר לוואי שלילי של הרפורמה הוא מחיקות של עשרות אולי אפילו מאות תעודות סל.
מנהלי תעודות הסל, במקביל למעבר לקרנות סל, מחסלים תעודות סל קטנות יחסית, ומתמקדים בתעודות סל הגדולות (שיהפכו לקרנות סל גדולות). הרפורמה בתעודות מעבר להעברתן להיות קרנות סל, פוגעת במנהלי תעודות הסל שנהנו עד היום מהיותם עושי שוק בתעודות וכן מיכולתם לעשות השאלות של ניירות הערך שנמצאים בתעודה. המנהלים נהנו מרווחי נוסטרו שקשורים לניהול התעודה, וזה ייפחת משמעותית. זו כנראה הסיבה שהם החליטו על מחיקה של תעודות רבות.
המהלך הזה תקין, אבל מעט מקומם. על פי הכללים של רשות ניירות ערך, מותר למנהל התעודה לסגור אותה בהודעה מראש, אבל למשקיע לא מעניין מה סיבותיו של מנהל ההשקעות, מבחינתו הכריחו אותו למכירה כפויה. הבעיה שלא תמיד יש גם חלופה. תעודות הסל הקטנות היו עוקבות אחרי אינדקסים ברחבי העולם – ברזיל, הודו, והרבה נוספים. למשקיעים אין שפע של אפשרויות, אם בכלל, אחרי הסגירה של תעודות הסל.
פוליסות חיסכון – יתרונות וחסרונות; האם הם באמת תחליף לקרנות נאמנות?