רווחי שערוך שיחולקו לא ייהנו מפטור ממס על דיבידנד, כלומר אם חברה שיערכה את הקרקע, מגרש, מבנה שלה, והחברה האם קיבלה דיבידנד שמורכב בחלקו או במלואו מרווחי השערוך של החברה הבת, אזי החברה האם לא תקבל פטור ממס על הדיבידנד (קיים כיום פטור ממס על דיבידנד בין חברות ישראליות) וזאת מכיוון שהרווח הזה (רווח שערוך) לא באמת נוצר והופק – הוא הרי רווח על הנייר, שעדיין אפילו לא מוסה.

כך קבע בית המשפט – השופט אחיקם סטולר דחה ערעור של חברת דרורים (קניון דרורים), והנה עיקר הנקודות –

 ביהמ"ש המחוזי מרכז (כב' השופט סטולר) קיבל את עמדת פקיד שומה פתח תקווה ברשות המיסים, שיוצג על ידי פרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי), ודחה את ערעור המס של חברת אם. סי. אל קניון דרורים בע"מ. ערעורה של החברה עסק בשאלת סיווגו של דיבידנד ששולם למערערת, שמקורו מרווחי שערוך נדל"ן, על ידי חברת הבת של המערערת. ביהמ"ש חייב את החברה בתשלום מס בסך כ-2.2 מיליון ש"ח. כן חויבה המערערת בתשלום הוצאות לטובת המשיב בסך 50,000 ₪. מדובר בפסק דין תקדימי הקובע כי חברה שקיבלה דיבידנד שמקורו ברווחי שערוך, אשר לא מוסו ברמת החברה המחלקת, חייבת במס בשיעור מס חברות בגין הסכום שנתקבל בידה כדיבידנד.  פסק הדין הינו פסק דין הראשון העוסק במיסוי דיבידנד שמקורו ברווחי שערוך.

רקע: חברת אם.סי.אל קניון דרורים בע"מ היא חברה פרטית. באוקטובר 2009 רכשה החברה מניות וזכויות של חברת קניון דרורים בע"מ (חברת הבת) וכך הפכה בעלים במחצית מהמניות של חברת הבת, בעלת זכויות החכירה בנכס מקרקעין שעליו מצוי המרכז המסחרי קניון דרורים וכן בעלת כמחצית מזכויות החכירה של תחנת דלק הסמוכה לקניון. בדו"ח הכספי לשנת 2008 בחרה חברת הבת ליישם לראשונה את כללי החשבונאותIFRS ולשערך את המקרקעין בסכום מצטבר של כ-35 מיליון ש"ח. בדצמבר 2009 החליטה חברת הבת על חלוקת דיבידנדים לבעלי המניות בסכום כולל של כ-21 מיליון ש"ח, מתוכם 10.6 מיליון ש"ח נתקבלו בידי המערערת, כאשר מתוך רווחי שערוך הקניון חלקה של המערערת הסתכם בכ-6.4 מיליון ש"ח.

המערערת טענה כי ההכנסה מדיבידנד "מנוטרלת" מההכנסה החייבת במס חברות של המערערת בהתאם להוראות סעיף 126(ב) לפקודת המיסים. המערערת טענה כי יש להכיר לה בדיבידנד המחולק מרווחי שערוך כדיבידנד לצרכי מס, ככל דיבידנד אחר המחולק על ידי התאגיד, על מנת להימנע מהטלת כפל מס או מיסוי בלתי רצוי. כן, טענה המערערת כי חלוקת הדיבידנדים על ידי חברת הבת עמדה בכל התנאים הנדרשים בהתאם להוראות חוק החברות.

רשות המיסים טענה, באמצעות פרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי), כי רווחי שערוך הנדל"ן של חברת הבת אינם מהווים הכנסה כמשמעותה בסעיף 1 לפקודה, בידי חברת הבת. לפיכך, הדיבידנד שהתקבל מחברת הבת, שמקורו ברווחי שערוך, אינו נמצא בתחולת סעיף 126(ב) לפקודה אלא חייב במס על פי סעיף 2(4) לפקודה בשיעור מס חברות לפי סעיף 126(א) לפקודה. הנחת המוצא המונחת בבסיס ההסדר לפי סעיף 126(ב) הינה כי מקור הדיבידנדים הוא בהכנסה של החברה המחלקת, שהובאה בחישוב ההכנסה החייבת והייתה נתונה לחיוב במס חברות, וזה לא המקרה בענייננו.

ביהמ"ש קבע כי "…כידוע, מיסוי חברות בישראל מבוסס על מודל דו-שלבי – החברה חייבת במס חברות בגין הכנסתה החייבת, בעלי מניותיה מחויבים בשיעור מס משלים לשיעור המס המלא, וכך מחולקים רווחי החברה כדיבידנד. ככלל, במצב דברים רגיל, חל סעיף 126(ב) לפקודה ולפיו דיבידנד המחולק מחברת-בת לחברת-אם לא ייכלל בגדרי "ההכנסה החייבת" של החברת-האם ומשכך, לא יחייב את החברה-האם במס. סעיף 126(ב) לפקודה מושתת על הנחת היסוד שהרווחים אשר חולקו לבעלי המניות כדיבידנד, כבר חויבו במס בחברה המחלקת. מטרתו של הסעיף למנוע מיסוי תלת- שלבי באופן כזה שבו ישולם מס על ידי החברה המחלקת, ישולם מס נוסף על ידי החברה המקבלת וישולם מס נוסף על ידי בעלי המניות הסופיים."

"בענייננו, עסקינן בדיבידנד שמקורו בשינוי הדיווח החשבונאי הנהוג, שנוצר בשערוך נכס המקרקעין של חברת-הבת, אשר לפי דיני המס, טרם שולם מס בגינו על ידי חברת-הבת הואיל וטרם הגיע מועד מימושו."

"… תמים דעים אני עם עמדת המשיב…. המדובר בדיבידנד שמקורו ברווחים חשבונאים, בשערוך רווחי נדל"ן שטרם מומש. … הרווחים החשבונאים אינם בגדר הכנסה לפי הפקודה ולא הובאו בחשבון "הכנסה חייבת" של חברת-הבת ולכן אין הצדקה להחיל את סעיף 126(ב) לפקודה."

"בענייננו, מקורו של הדיבידנד השנוי במחלוקת, הוא ברווח שערוך נדל"ן. המדובר ברווח שנוצר בעקבות שינוי שיטת הרישום חשבונאי ומהווה למעשה היוון זרם התקבולים העתידי מהקניון, שטרם התממש. לא מדובר במזומנים שניתנים לחלוקה אלא ברווח רעיוני. הואיל והנכס לא מומש ורווח שערוך הנדל"ן לא מהווה "הכנסה" של חברת-הבת, חברת-הבת לא שילמה מס בגנו." (פסקה 35) "…אם אאפשר למערערת להימנע ממיסוי הרווחים בשלב זה (לאחר חלוקת הדיבידנד) ולדחות את מועד המיסוי עד למימוש הנכס שרווחו שוערך, תיווצר פגיעה בשיטת המיסוי הדו-שלבי על ידי מתן האפשרות למסות את רווחי השערוך פעם אחת בלבד, במועד מימוש הנכס, בעוד המערערת נהנית מרווחי השערוך מבלי לשאת במס נדרש."