מעל חצי מיליון משקי בית שמהווים כרבע מאוכלוסיית המדינה, מתגוררים בשכירות. בתל-אביב זה בולט במיוחד – שם כמעט חצי ממשקי הבית גרים בשכירות; בירושלים כ-32% ממשקי הבית גרים בשכירות ובחיפה 31% ממשקי הבית גרים בשכירות. 

שיעור השוכרים הלך וגדל עם השנים ברקע עליית מחירי הדירות. למשפחות רבות אין כבר את היכולת לקנות בית והם מסתפקים בשכירות, ובמילים פשוטות – אין להם בריריה אחרת. במקרים רבים, מדובר במשפחות שיש להם דירה קטנה יותר אבל, הם לא מצליחים לרכוש דירה גדולה ומעדיפים לשכור דירה גדולה יותר ולהשכיר את הדירה בבעלותם. 

מעבר לכך, חלק משמעותי מהשכירויות הם של צעירים (בולט בת"א) שמתחלקים ומתגוררים כמה בדירה אחת. עם זאת, צעירים רבים מעדיפים על רקע יוקר המחייה והעלייה במחירי השכירויות לגור עוד מספר שנים עם ההורים (עד להתבססותם הכלכלית).

חוץ מהשוכרים שאין להם ברירה אחרת, יש גם משפחות שמעדיפות לגור בשכירות, מסיבות שונות – אין להם ביטחון באזור בהם הם גרים ושכירות זה סוג של תקופת מבחן; הם צריכים ניידות (בגלל עבודה וסיבות אחרות); הם מעדיפים כלכלית לשכור ולא לרכוש ועוד.

יש לציין שמחירי הדירות בשנים האחרונות, עלו במקומות רבים מעבר לעלייה במחירי השכירויות והמשמעות היא שהתשואה שמקבלים בעלי הדירות ירדה. זה אמנם מסתדר עם מגמת הריבית שהיא בירידה, אבל לאורך זמן קיים מתאם בין מחירי הדירות למחירי השכירויות.