קרנות עוקבות – מה הן והאם הן יביאו את הבשורה לתעשיית קרנות הנאמנות

קרנות עוקבות הן קרנות נאמנות שמנהלים הבנקים. איך זה יכול להיות? הרי הבנקים יצאו משוק קרנות הנאמנות לפני שנים, במקביל ליישומן של המלצות ועדת בכר? ובכן, זה עובד כך – בתי השקעות רוצים לגייס כסף לקרנות, הדרך לעשות זאת עוברת לרוב דרך יועצי ההשקעות בבנקים. היועצים האלו מלכתחילה מתבססים בייעוץ שלהם על מה שמגדירים בוועדות ההשקעות של הבנק.

אז מה יותר פשוט מהרעיון הבא – קרן נאמנות שמתבססת על הניהול של הבנק, על המדיניות של ועדת ההשקעות שלו. כלומר, קרן שעוקבת אחרי תיק ההשקעות המומלץ של הבנק. ככה ליועץ ההשקעות נוח להמליץ על הקרן, זה הרי מה שהוא "משווק" לכולם, וככה גם יש לקרן סיכוי טוב לגדול.

ומכאן גם השם – קרנות עוקבות, קרנות שעוקבות אחרי המדיניות של ועדת ההשקעות של הבנק. מדובר על קרנות נאמנות רגילות, שמחויבות על פי התשקיף שלהן כי מדיניות ההשקעה שלהן תיגזר על פי המלצות ההשקעה של ועדת ההשקעות של הבנק, לפי דרגות סיכון שונות, מתיק סולידי ועד תיק ספקולטיבי.

אך מעבר להיותה קרן עוקבת, באופן מסוים היא גם קרן מעורבת – יש בה ערבוב של השקעות – שיעור מניות, שיעור אג"ח ועוד, והיא גם מעורבת מבחינה אחרת – הניהול מלמעלה של הבנק, הניהול השוטף (הבחירה של המניות הספציפיות, איגרות חוב הספציפיות) של בית ההשקעות, כלומר ערבוב של ניהול, מעורבות של הבנק בניהול.

חשוב להדגיש: מדובר על מוצר שונה מהקרנות המחקות, שאמורות לחקות מדד כלשהו ולהשיג תוצאות דומות למה שהוא משיג (על קרנות מחקות תוכלו לקרוא כאן), אלא לקרנות שמנוהלות על-פי מסגרת מדיניות שנקבעת על-ידי בנק מסוים.

בפועל, כל הבנקים מציעים ללקוחות מבנה תיק השקעות. זה תיק שמכתיבה ועדת ההשקעות של הבנק, ובו מודגש מה שיעור המניות, שיעור האג"ח מכל סוג – האג"ח הממשלתיות והקונצרניות, מח"מ האג"ח, סוג האג"ח – מדדיות, שקליות, דולריות); שיעור האופציות ועוד. מבנה התיק משתנה אחת לתקופה, ומנהל ההשקעות בקרן צריך להתאים את הניירות בתיקי הקרנות למבנה הספציפי של כל בנק. אבל אל תחשבו שמנהל ההשקעות כאן הוא רק טכני – ממש לא, הוא כאמור קובע את המניות ואת איגרות החוב עצמן. הוא מוגבל במסגרת מסוימת, אבל כמעט כל הקרנות מוגבלות במסגרת ובמדיניות השקעה מסוימת, אך הוא קובע את הניירות ערך הספציפיים.

הרעיון השיווקי הזה – שכן הוא נולד כדי להגדיל את היקף הקרנות של בתי השקעות, נתקל בהרבה תקלות בפרקטיקה. ראשית, מסתבר שיועצי ההשקעות לא ממש משווקים אותו. למה? כי הוא סולידי. הרי מה ועדת השקעות תמליץ ללקוחות הבנק? ככל שהיא תמליץ על תיק סולידי יותר, כך הסיכון להפסדים ללקוחות יהיה קטן יותר. היא ממש לא רוצה לגרום להם הפסדים, אז מלכתחילה היא מעבירה תיק סולידי. יועצים רבים סבורים שזה סולידי מדי.

גם בבתי ההשקעות לא ממש מתלהבים מהרעיון. זה אולי מגדיל את היקף הקרנות, אבל זה יוצר מנהלים שמוגבלים למבנה תיק שקובעים הבנקים, זה לוקח חלק משמעותי מעבודת מנהל התיקים, וזה פוגע בגמישות ההשקעות שלהם. ועדיין – התועלת עולה על העלות, בתי ההשקעות מוכנים להתכופף כדי להגדיל את היקף הכספים המנוהלים – קרנות מעורבות עשויות להיות זריקת עידוד לתעשייה המנומנמת.

בהנהלות הבנקים דווקא מעודדים את הקרנות העוקבות, ונראה שהם חזקים מספיק כדי שהתעשייה הזו תגדל. הקרנות העוקבות לא דורשות עבודה רבה מול הלקוחות, משהו בסגנון – "הנה תיק ההשקעות שהבנק ממליץ עליו, והנה קרן שמשקיעה בהתאם – תרכשו את הקרן הזה". היועץ לא מבזבז זמן, הלקוחות די מרוצים – אם הבנק קבע, מי אנחנו שנחשוב אחרת. כלומר, הבנק מרוויח את עמלת ההפצה ואת דמי המשמורת בפחות השקעה, פחות משאבים.

בדרך הזו הבנקים לא זונחים את הלקוחות הקטנים, הם פשוט משקיעים בהם פחות זמן ומעבירים אותם לקרנות העוקבות. לקוחות גדולים כבר יזכו ליחס אחר, ולמגוון רחב יותר של קרנות נאמנות.

רשות ניירות ערך – הנחיות חדשות לקרנות העוקבות   

במשך תקופה מסוימת הניחה רשות ניירות ערך לקרנות האלה לפעול, אבל לקראת בסוף 2017 החליטה לפעול להסדרת פעילותן, בעיקר בגלל סוג של ניגוד עניינים מובנה בקרנות האלו. הרי הבנק אמור להיות יועץ אובייקטיבי. מלאכת ניהול ההשקעות וניהול הקרנות נלקחה ממנו במסגרת המלצות ועדת בכר. אלא שברגע שהיועצים מנתבים את הכספים של הלקוחות לקרנות שמנוהלות לפי המדיניות של הבנק, הם – הבנקים – הופכים בעצם למנהלי השקעות. זאת לא היתה כוונת המחוקק, כמובן. הרי לבנקים יהיה אינטרס גדול לשווק את הקרנות העוקבות אחרי התיקים המומלצים שלהם על פני קרנות אחרות בתעשייה. זה פתח לניגוד עניינים, והרשות לא אהבה את הפתח הזה.

הרשות הודיעה כי בכוונתה להסדיר ולהטיל מגבלות על התעשייה ההולכת וצומחת של קרנות הנאמנות העוקבות, אך הבנקים הבהירו לה כי אם היא לא תאשר את הפעלתן, הבנקים לא ייתנו ייעוץ ללקוחות בעלי תיק השקעות בהיקף נמוך מ-300 אלף שקל. הרשות לא היתה מעוניינת שהשירות שיינתן ללקוחות הקטנים יהיה מועט, אם בכלל. כך לפחות הם מקבלים שירות מיועץ ההשקעות, לכן היא החליטה לאפשר להן לפעול אך פרסמה חוזר להסדרתן פעילותן.

לפי החוזר, מנהלי הקרנות יידרשו להדגיש כי מדובר בקרן עוקבת אחרי תיק מומלץ של בנק ובאיזה בנק מדובר. כמו כן, הרשות אסרה על קיומן של קרנות היברידיות שמשלבות בין בחירה של מנהל הקרן לבין המלצת הבנק. המצב כיום הוא שלא ניתן לדעת בוודאות מה מסתתר בסל ההשקעות של הקרן העוקבת. חלק מהבנקים לא מציגים בשקיפות מלאה באתר האינטרנט שלהם את הרכבי התיקים, והחוזר של הרשות דורש מהבנקים "לתת פומבי לתיקים המומלצים על ידיהם ולכלול במידע הפומבי כל רכיב הרלוונטי לניהול הקרן או כל המלצה הקשורה לאופן שבו התיק ינוהל". מעבר לכך ברשות הדגישו לבנקים כי גם לקוח קטן צריך לעבור מסלול של ייעוץ מוסדר שבו תומלץ לו הקרן המתאימה.

ברשות גם חששו משיתוף פעולה בין בנק לבין בית השקעות, ולכן הדגישו כי הבנק מחויב לתת יחס שווה לכל מנהלי הקרנות; כולם יוכלו לנהל קרן עוקבת. מעבר לכך, הבחירה בקרן העוקבת תיעשה בהסתמך על כלים אובייקטיביים (תשואה, סיכון ועוד).

כיום, בסוף 2019, תעשיית הקרנות העוקבות נמצאת בהתרחבות, ותחת ניהולן נמצאים 11 מיליארד שקל. גם בתי ההשקעות הרחיבו את פעילותם בתחום. הן בתי ההשקעות הגדולים והן הקטנים הקימו קרנות נאמנות עוקבות משלהם, שכל אחת עוקבת אחרי תיק של אחד הבנקים.

מדריכים קשורים:

מדריך קרנות נאמנות – כל מה שצריך לדעת

מדריך תעודות סל – יתרונות וחסרונות

מדריך קרנות מחקות – האם כדאי?