קשישה בת 90 הורתה להוריש את כל רכושה ודירתה לשכנה, המשפחה הרחוקה טענה שהייתה צוואה נוספת שהורישה להם את הכספים והשכנה ניצלה את הדמנציה של המצווה. השופטת קבעה שהמצווה הייתה כשירה והצוואה תקפה

בת 90, נפטרה ללא בן זוג וללא ילדים. בצוואתה התגלה כי הורישה את כל רכושה לשכנתה זה כ-50 שנה. היא הורישה לה את דירתה וכן סך של כמיליון דולר שהיו לה בחשבון הבנק – כמובן שהדברים לא הסתיימו מהר כל כך והחלה מחלוקת ירושה שהתנהלה בשנים האחרונות בבית המשפט, לאחר שקרובי משפחה של המנוחה, המתגוררים בחו"ל, הגישו לבית המשפט התנגדות לקיום הצוואה.

לאחרונה הכריע בית המשפט במחלוקת וקבע: השכנה היא היורשת החוקית. והעילה המרכזית:  השכנה הייתה קרובה יותר למנוחה מאשר קרובי משפחתה הרחוקים.

לטענת האחיינית,  הצוואה שהורישה הכול לשנה הייתה כאשר הקשישה כבר הייתה במצב של דמנציה. בני המשפחה סיפרו כי היו בקשר עם הקשישה בשיחות טלפון ובביקורים לעתים רחוקות בארץ. לטענת הקרובים, הקשישה אמרה זה שנים שהיא רוצה להוריש להם את כספה שהיה בבנק, ולטענתם, לא הייתה כל סיבה שהצדיקה את השינוי שעשתה בצוואה השנייה. לטענתם, השכנה השתלטה על כל הרכוש, ניצלה את מצבה הדמנטי של הקשישה, והשפיעה עליה לשנות את הצוואה הראשונה.

השכנה דחתה טענות אלו מכול וכול,  והגיבה כי היא זו שדאגה כל השנים לקשישה, סייעה לה וטיפלה בה, ובמיוחד הייתה לצידה בכל העת כשמצבה הרפואי הלך והתדרדר. השכנה טענה עוד כי קרובי המשפחה המתנגדים לקיום הצוואה היו כזרים עבור המנוחה, לא שוחחו ולא נפגשו עימה עשרות שנים. הצוואה נערכה ללא מעורבותה, אמרה, כשהמנוחה מסוגלת להבין את טיבה ובלי שהופעלה עליה השפעה בלתי הוגנת.

השופטת ענבל קצב-קרן, דחתה את תביעת האחיינית, וקבעה כי "יש לכבד את רצון המנוחה כפי שמפורט בצוואתה האחרונה", עוד קבעה השופטת כי מעיון במסמכים הרפואיים שהוצגו בפניה, ומעדויות הרופאים, ניתן ללמוד כי המנוחה ידעה להבחין בטיבה של צוואה עם חתימתה עליה. אף שהמנוחה סבלה מדמנציה וטופלה בטיפול תרופתי.

"הגם שהמנוחה אובחנה כבר מספר שנים טרם עריכת הצוואה, עם אלצהיימר, וכן סבלה מדמנציה… התרשמתי כי המנוחה הייתה כשירה לחתום על הצוואה במועד עריכתה (וקל וחומר כי לא הוכח אחרת)".

עוד ציינה השופטת, "המנוחה הייתה דעתנית וחזקה, ואופייה לא היה של אדם תלותי וקל להשפעה". וכן כתבה כי "אין חולק כי רצון המנוחה, טרם עריכת הצוואה היה להעביר כספים אף למשפחת המתנגדת, כפי שפורט על-ידה בצוואה המוקדמת".

השופטת ציינה כי אכן המתנגדת צירפה מכתבים שכתבה המנוחה להוריה, בהם פירטה כי ערכה צוואות שבהן ציוותה להם את עיזבונה או חלקים ממנו, וכן פירטה במכתב לאם המתנגדת את פרטי חשבון הבנק שבו מופקדים הכספים, וכן פרטי עורכת הדין עורכת הצוואה. לדברי השופטת, "המנוחה אף ביקשה מהמתנגדת, עת הגיעה לביקור בישראל, להיפגש עם עורך הדין בקשר עם הצוואה שנערכה על-ידה, וביקור כזה אכן נערך".

לסיכום, כתבה השופט, כי "רצון המנוחה מתיישב אפוא עם נסיבות חייה, והקשר הקרוב למבקשת. וכבר נקבע כי יש לכבד את רצון המנוחה, כפי שהוכח בפניי, ומפורט בצוואתה האחרונה".

מקרה זה דומה לאדם ערירי שהוריש את כל דירותיו בבנין ברחוב מיכ"ל בתל אביב לשכנותיו השוכרות בתנאי שיאכילו את חתוליו. המשפחה ערערה וטענה שלא היה צלול בדעתו. עדיין לא נקבעה הפסיקה בעניינו, אך חוות דעת רפואית קבעה שהיה צלול.

מהמקרים הללו עולה שכדי שמשפחה תיהנה מהירושה, לא מספיק שתהיה משפחה בלבד, אלא צריכה גם להראות מעורבות פעילה בחיי האדם המבוגר כדי שירצה באופן מודע ומלא להוריש להם את רכושו.

איך מערערים על צוואה

● טענות טכניות, למשל עדים בעלי עניים

● מותם של העדים

● טעויות דפוס חשובות

● צוואות סותרות

● אי כשירות רפואית או נפשית של המצווה

● השפעה בלתי הוגנת על המצווה

מהו עיזבון, מה עושים אם אין צוואה או אם המוטבים בקופת הגמל אינם היורשים

התבטלה צוואה שחתמה אם במצב סופני

סוגי צוואות – כתב יד, בעל פה, בפני עדים ועוד