בסקירה השבועית של בית ההשקעות פסגות  כתב אורי גרנפלד  ש"לאחר שכבר התרגלנו להסביר למה השווקים פיתחו חסינות לקורונה הגיעו היומיים האחרונים של השבוע שעבר והראו שכנראה עוד מוקדם מדי לחזור לנשום רגיל. לא רק זאת, אלא שהיכולת להעריך עד כמה ועד מתי הקורונה תלווה אותנו הולכת ופוחתת, שכן מצד אחד הנתונים השוטפים מלמדים שמספר המקרים הולך וקטן ושדי ברור שהסינים מצליחים להשתלט על התפשטות הנגיף בסין עצמה, אך התפשטות הנגיף במדינות שמחוץ לסין צוברת תאוצה. לכן, בעוד שההערכות שהסינים יסירו את הסגר ויחזרו לייצר מתישהו לקראת סוף הרבעון נראות בהחלט סבירות, לא ברור בכלל עד כמה הפעילות הכלכלית מחוץ לסין תוגבל בשבועות הקרובים, אם בכלל, והאם מדינות מערביות ודמוקרטיות יכולות בכלל למנוע מהתפשטות הוירוס להפוך למגפה גלובאלית. לכן, לא מפתיע שסימני השאלה מעלה מקשים מאוד על שוק המניות למצוא כיוון ברור אבל מלבד לתרחיש שבו ההאטה הגלובאלית נמשכת מספר רבעונים, תרחיש שכרגע נראה כמו תרחיש קיצון, התשואות הארוכות בשוק האג"ח האמריקאי הן כנראה נמוכות מדי. לכן, לאחר ירידת התשואות בחלק הארוך (התשואה ל-30 שנה בשפל היסטורי!) אנו ממליצים לקצר עוד את המח"מ הדולרי בתיקים.

"גם בנוגע להשפעה של הקורונה על האינפלציה אי הודאות היא גבוהה אבל לפחות בטווח הקצר של החודשים הקרובים נדמה שבניגוד לכותרות בעיתונים, הקורונה היא בעיקר דפלציונית ולא אינפלציונית (בניטרול תת-תת-תת-תת-סעיף' מסכות פנים'). נכון, כפי שהופיע בתקשורת, יבואנים רבים הודיעו על העלאות מחירים אך חשוב לזכור שבחלק גדול מהמקרים מדובר על מוצרים בענפים תחרותיים מאוד (בעיקר מוצרי אלקטרוניקה וביגוד) כך שייתכן שחלק מהעלאות המחירים ייספגו על ידי הקמעונאים. גם אם לא, ההשפעה האינפלציונית של התייקרות מוצרים אלו מתקזזת באופן טבעי עם ההשפעה הדפלציונית של ירידת מחירי הסחורות ובעיקר מחיר הנפט. המשקל המצטבר במדד המחירים לצרכן של סעיפים שעשויים להיות מושפעים מהקורונה (ריהוט, מזגנים, מוצרי חשמל, מוצרי אלקטרוניקה, מחשבים, הלבשה והנעלה, תכשיטים וצעצועים) עומד אמנם על 8.6% אבל המשקל של סעיפי האנרגיה והנסיעות חו"ל עומד על 10.9%. בנוגע לסעיף הדיור שמשקלו במדד הוא כ-24%, החשש שמחסור בפועלי בניין מסין יביא לעלייה מהירה בסעיף נראה אפילו מופרך יותר מהצפי לעליה בסעיף שנרשם לקראת האירוויזיון בת"א. קודם כל, לא בטוח שיש בכלל מחסור שכן פועלים רבים (שחלקם גם סביר להניח מיומנים אחרי תקופה מסוימת של עבודה בענף) גם לא יכולים לחזור לסין. שנית וחשוב יותר, גם בתרחיש הגרוע ביותר, עיכוב של מספר שבועות בבנייה אינו מהותי כאשר תקופת הבנייה הממוצעת עומדת על כשנתיים וחצי. שלישית, התמסורת ממחירי הדירות החדשות למחירי השכירות שבעזרתם מחושב הסעיף אינה גבוהה גם כך. בשורה התחתונה, כל עוד לא נוצרת בעיית מחסור משמעותית שנמשכת תקופה ארוכה, לא צפויים לחצים אינפלציונים מכיוון הקורונה".

דורש פיצוי: לאחר שזוכה מאשמה בפרשת פסגות, סער וינטראוב תובע מהמדינה 7 מיליון שקל