הבנק הבינלאומי של צדיק בינו מציע ללקוחותיו פיקדון מובנה (סטרקצ'ר) על מניות הבנקים. הפיקדון המובנה, לתקופה של  25 חודשים, מובטח ברצפה (ההשקעה המקורית בשקלים), כאשר יש סיכוי לאפסייד. הלקוח יכול לקבל מענק המותנה בהתחזקות מדד הבנקים, במידה והמדד יעלה עד 27% (לא כולל 27% במדידת תשואה של שנתיים), המפקידים יקבלו  80% מתשואת המדד, ובמילים אחרות – עד 21.6%. אבל, אליה וקוץ בה – אם  מדד מניות הבנקים בתום שנתיים יהיה נמוך משער הבסיס (שער הפתיחה ליום ההפקדה) לא יקבלו המשקיעים תשואה / מענק על השקעתם. אם באחד מימי ההפקדה יעלה המדד מעל 27%, אזי  יקבלו המשקיעים תשואה של 3% בתום תקופת הפיקדון.

מינימום להפקדה בפיקדון המובנה על הבנקים – 10 אלף שקל; ניתן להצטרף לפיקדון עד 22 בדצמבר.

פיקדון מובנה (סטרקצ'ר) הוא מכשיר השקעה שמגוון את תיק ההשקעות ועשוי להניב תשואה מעבר לתשואה הנמוכה (ואפילו אפסית) שמקבלים כיום בפיקדונות ובמק"מ. למעשה, על רקע הריביות הנמוכות באפיקי החיסון כתוצאה מריבית נמוכה של בנק ישראל, מציעים הבנקים בשנה האחרונה סט רחב של פתרונות למשקיעים שמעוניינים להגדיל את התשואה, אך במקביל כמובן, גם הסיכון גדל. למעשה, הסיכון שבפיקדון המובנה מיוחס לשני גורמים. ראשית, הסיכון שבחשיפה למנפיק. מנפיק התעודה הוא לא הבנק המקומי, ולכן חשוב לדעת האם הבנק המקומי שמשווק את הפיקדון המובנה ערב לה גם במקרה שהמנפיק נקלע לקשיים פיננסים, וכבר היו מקרים כאלו (ליהמן ברדרס(. הסיכון המובנה הנוסף הוא בעצם ההפסד הפוטנציאלי בדלת האחורית. משווקי הפיקדונות האלו טוענים שההפסד מוגבל, שיש רצפה, זה נכון, אבל חלקית. הסיכון שבפיקדון המובנה מתבטא בהפסד ריאלי. גם אם מקבלים את הקרן המקורית אחרי שנתיים, שלוש (ולפעמים גם מעבר לכך), מדובר בהפסד תשואה אלטרנטיבית, מדובר בהפסד ריאלי שיכול להגיע ל-3% ומעלה בשנה.