פיצויים – למי מגיע? כמה מגיע? האם יש פטור ממס על פיצויים? ואיך סעיף 14 פגע בעובדים המפוטרים ועזר לעובדים המתפטרים
פיצויים הם סכום כסף שמגיע לעובד שפוטר ממקום העבודה. על פי החוק המעסיק חייב לשלם פיצוי לעובד שפוטר על ידו, כפיצוי על אובדן מקור ההכנסה. עם זאת, יש מקרים שבהם לא מגיעים פיצויים לעובד שפוטר, למשל אם התנהג בצורה בעייתית, עבר על החוק, פגע במקום העבודה ועוד.
הפיצויים מגיעים לעובד בהתאם לתקופה שבה עבד אצל המעסיק, כאשר הם נזקפים החל מהשנה הראשונה. מבחינת החוק, עובד שעבד פחות משנה לא זכאי לקבל פיצויים. אך בית המשפט מכיר בכך שעובדים עשויים להיות מפוטרים לקראת השלמת שנה בעבודה, במטרה להימנע מתשלום פיצויים, ולכן, במקרה שתוכח כוונה כזו של המעביד (וזה לא פשוט), בית המשפט יקבע פיצויים גם לעובד שפוטר לפני שהשלים שנת עבודה.
סכום הפיצויים מחושב על פי המשכורת החודשית האחרונה של העובד כפול מספר שנות הוותק שלו בעבודה, ולהמחשה – נניח שהשכר החודשי האחרון הוא 12 אלף שקל ברוטו, והעובד הועסק בחברה 3 שנים, מכאן שסכום הפיצויים המגיע ל- 36 אלף שקל (ותק של 3 שנים כפול שכר חודשי של 12 אלף שקל).
המעסיקים "חוסכים" את התשלום לפיצויים באופן שוטף – הם מפרישים (מחויבים להפריש) 8.33% משכר העובד לקרן הפיצויים. הפרשה כזו בשנה מבטאת שכר של חודש (8.333% כפול 12 חודשים שווה – 1 – משכורת אחת בשנה).
האם יש פטור ממס על פיצויים?
הפיצויים פטורים ממס עד תקרה מסוימת – 12,340 אלף שקל בשנה (נכון ל-2021), והמשמעות היא שאם השכר לא עולה על התקרה הזו , אז אין תשלום מס במשיכת פיצויים. אבל אם השכר גבוה מסכום זה, ההפרש יחויב במס על פי המס השולי של הנישום. עם זאת, העובד יכול שלא למשוך את הכספים שמעבר לתקרה, וכן הוא יכול לבקש פריסה של המס על פני כמה שנים (עד 6 שנים). פריסה משמעותה שמכירים בהכנסה (מפיצויים) על פני כמה שנים ולא בשנה ספציפיית אחת, ואז שיעור המס השולי האפקטיבי צפוי להיות נמוך יותר.
את הפריסה אגב אפשר לבקש קדימה (רוב המקרים) וגם לאחור. ולהמחשה – נניח שקיבלתם 300 אלף שקלים של פיצויים ואתם חייבים במס על 200 אלף שקל – אתם יכולים לבקש לפרוס את הסכום לכמה שנים (מס' השנים תלוי בוותק שלכם – כל ארבע שנים של ותק זו שנת פריסה) , ונניח שקיבלתם פריסה ל-4 שנים, אזי כל שנה תתווסף לכם הכנסה של 50 אלף שקל (200 אלף שקל של פיצויים שנדחו חלקי 4 שנים) שעליהם יחושב המס השולי.
בנוסף לפיצויים, מקבלים עובדים רבים (במיוחד במקומות מסודרים ובעת הפעלה של תוכניות פרישה מרצון) מענקי פרישה. סכום המענק מתווסף לסכום הפיצויים, ונחשב כחלק ממנו לצורך חישוב הפטור והמס. כלומר, אם בהמשך לדוגמה, נניח שהתקבל גם מענק פרישה של 50 אלף שקל, אזי הסכום שיש לפרוס הוא 250 אלף שקל (200 אלף שקל של פיצויים ועוד 50 אלף שקל של מענק פריסה).
הטבה לבעלי שכר נמוך
הפיצויים כאמור מסתכמים עד תקרת שכר של 12,340 שקל כפול מס השנים (במספר השנים יש לנכות חל"ת – חופשה ללא תשלום). מכאן שעובד יהיה חייב במס אם השכר שלו עולה על 12,340 שקל או אם הוא מקבל מענקי פרישה. ולהמחשה – העובד יכול להרוויח בדיוק 12,340 שקל ואז לכאורה הוא פטור, אבל אם הוא מקבל מענק של 100 אלף שקל כל המענק יהיה חייב.
מעבר לכך, חשוב לדעת שאם השכר נמוך מ-12,340 שקל, אזי ניתן לקבל ממס הכנסה (אבל חייבים לפנות ולקבל אישור) פטור מוגדל לפיצויים בשיעור של 150% אך עד לתקרה של 12,340 אלף שקל. זאת הטבה משמעותית והנה הדגמה – נניח שהשכר של עובד הוא 9,000 שקל, והוא עבד 10 שנים, פוטר וקיבל פיצויים של 90 מאלף שקל ומענק פרישה של 30 אלף שקל, לכאורה כל ה-90 אלף שקל פטורים וה-30 אלף שקל חייבים במס. בפועל, מאפשרים (ברוב המקרים) פטור מוגדל לפיצויים של 150% מ-9,000 שקל, אלא שזה 13.5 אלף שקל, ויש להגביל את התקרה ב-12,340 שקל. ומכאן שהפטור יהיה 124 אלף שקל (10 שנים כפול התקרה – 12.4 אלף שקל) ומכאן שכל הסכום שהעובד קיבל – 120 אלף שקל, פטור ממס.
סעיף 14 – טוב למתפטרים; רע (במקרים רבים) למפוטרים
בעשור החולף, בהמשך לסעיף 14 לחוק הפיצויים, גם מתפטרים רבים מקבל את סכם הפיצויים – חברות שהחליטו לפעול בהתאם לסעיף זה, מתחייבות, במקביל להתחייבות מקבילה של העובדים, כי הסכום שהחברה הפרישה לעובד, הוא הסכום שישמש לפיצויים, ולא יהיה צורך בהתאמות. כלומר, אם הסכום הוא מתחת למה שמגיע לעובד, אבל החברה הפרישה באופן שוטף כנדרש, אז היא לא תצטרך לעשות התאמה, וזה כמובן נהדר לחברה, שיכולה למצוא את עצמה עורכת התאמות גדולות, במקביל לכך ששוק ההון היה חלש והכסף בקופת הפיצויים אינו מספיק; או כתוצאה מכך שהשכר עלה ובהתאמה היקף הפיצויים גדל.
ומול ההטבה הזו שמוענקת לחברה, סעיף 14, מספק הגנה טובה לעובד – לא משנה אם מדובר בהתפטרות, גם אז מגיע כסף לעובד, וזה להבדיל ממה שהיה בעבר ובשונה מהגופים שעדיין לא פועלים לפי סעיף 14 בהם עובד שהתפטר לא זכאי לכספי הפיצויים מהחברה.
והנה המחשה ליישום של סעיף 14. נניח שעובד השתכר 9,000 שקל במשך 5 שנים ולאחר מכן השכר עלה ל-14 אלף שקל למשך 5 שנים נוספות. בסך הכול עבד העובד 10 שנים.
בעיקרון הפיצויים שמגיעים לו במקרה שפוטר הם – 10 כפול 14 אלף – 140 אלף שקל. אבל החתימה וההסכמה על סעיף 14 אמנם מאפשרת לו להתפטר ולקבל את הכסף (מיד החישוב), אבל בפועל, אם הוא פוטר הוא מקבל פחות מסכום הפיצויים שהיה אמור להיות משולם לו במידה והוא לא היה חותם על סעיף 14.
הכסף בקופה שמגיע לו מתבסס על 5 שנים שבהם הופרשו 8.33% משכר של 9,000 שקל ועוד 5 שנים של הפרשות בשיעור זהה (8.33%) על שכר של 14 אלף שקל. מדובר בסך הכול בהפרשות של 115 אלף שקל – נמוך משמעותית מהסכום שמגיע לעובד – 140 אלף שקל, וזה בגלל העלאת השכר שהייתה באמצע התקופה. המעביד הפריש על חלק גדול מהתקופה לפי שכר נמוך. ומכאן, שאם שוק ההון לא יספק תשואה מרשימה (והוא מספק תשואות נמוכות במיוחד החל משנת 2014), הרי שעובדים יקבלו, בגלל סעיף 14, פחות ממה שהיו מקבלים במצב הרגיל אם היו מפוטרים. זאת ועוד – כאשר עליית השכר (וזה המצב הטבעי) היא זוחלת, אז הפיצויים אמורים להיות מחושבים לפי השכר הגבוה האחרון, אך ההפרשות נעשו בעבר לפי שכר נמוך יותר, כך שקשה להאמין שהסכום שנצבר בקופה יגיע לסכום הפיצויים התיאורטי.
מדריכים קשורים:
מענק פרישה – למי מגיע? והאם ניתן להפחית את המס?
לא למשוך את הפיצויים – למה בעצם לא למשוך?