פועל בניין נפצע קשה ויקבל כ-290 אלף שקל עקב נפילה מסולם מאולתר בפרויקט בנייה במושב מירון שבצפון. לא התקבלו טענות הקבלן שגרסתו של העובד שקרית.

סיפורנו מתחיל כהשפועל עלה על סולם שבנה המעסיק שלו עבור עבודת טפסנות בגובה ארבעה מטרים, עם תזוזת הסולם נפל הפועל. בעקבות התאונה סבל הפועל מפגיעה בכל חלקי גופו, כולל שברים בגולגולת ובעצמות הפנים, שלוש שיניים שבורות וקרע בטחול. גם נפגעה עבודתו ולא עבד כארבעה חודשים עקב אובדן כושר מלא. הוא תבע את הקבלן בטענה כי הסולם  היה רעוע, לא תקין ולא בטיחותי, ולכן האחריות המלאה מוטלת על הקבלן שהעסיק אותו בעבודות מזדמנות.

מנגד טען הקבלן כי תמונות ממקום האירוע מעידות שהתובע לא דייק בתיאור נסיבות התאונהף, למשל השארגז נבנה מעץ ולא מבטון כפי שהפועל טען.

השופטת לעומת זאת ציינה כי גם אם נראה עץ מקצות גג הרעפים שנבנה על ארגז הרוח, זה לא סותר את גרסת התובע כי תחתיו הייתה בנויה תקרת בטון כבסיס. עוד מתחה ביקורת על כך שלא הביא להעיד פועלים אחרים או את בעל הנכס.

אומנם גם עדות התובע לא גובתה בעדויות נוספות, אך השופטת ציינה שהיה עובד ארעי שלא הכיר את הפועלים במקום, והוא כן הצליח להוכיח את נסיבות התאונה, בין היתר בעדות מהימנה שנתמכה בשרטוט של הסולם. בנוסף השופטת מצאה חיזוק לגרסתו בטפסים שהגיש לביטוח לאומי לצורך הכרה כנפגע עבודה, שעליהם חתם המעסיק ללא כל הסתייגות.

היא שוכנעה שהתובע אכן נפל מסולם מאולתר, לא תקני ולא בטיחותי, ומכאן שאחריות המעסיק לפציעתו .עם זאת, השופטת ציינה כי מאחר שמדובר בעובד ותיק בעל ניסיון של כ-30 שנים בתחום הבנייה, שידע כי הסולם מאולתר, היה עליו לבצע לפחות בדיקה מינימלית של יציבות לפני שעלה עליו. לפיכך החליטה לייחס לו אשם תורם של 15% לתאונה.

למרות שיעור נכות של 29.3% בהיבטים מסוימים השופטת סברה כי נכויות אלה לא גרמו לו לפגיעה תפקודית משמעותית והעמידה את נכותו התפקודית על 10% בלבד.

הפיצויים חושבו בהתאם לאחוזי הנכות, ולאחר ניכוי תגמולים שקיבל התובע מביטוח לאומי והפחתת הרשלנות התורמת, הסתכמו ב-230,371 שקל וזאת עבור הפסדי שכר ופנסיה, אובדן כושר, הוצאות רפואיות, נסיעות, עזרת הזולת וכאב וסבל. בנוסף חויב המעסיק לשלם לתובע הוצאות משפט, שכר טרחת מומחים רפואיים וכן שכר טרחת עו"ד של 53,906 שקל.