עסקה חלומית לורבורג פינקוס; עסקה גרועה לציבור – לאומי קארד תייצר תשואה של עשרות אחוזים בשנה; אבל תחסל את האפשרות לתחרות   

לאומי שמכר את השליטה, שומר על האינטרסים שלו; וכחלון ממשיך לשדר מסרים של בחירות, אבל לא באמת מוזיל לנו את העמלות והריביות; התחרות בבנקאות נדחית למועד לא ידוע – הנה האחראים.

שר האוצר משה כחלון הוא לא תמים ובטח לא טיפש. הוא גרוע יותר – הוא פוליטיקאי. הוא מוכן לשחק עם האמת ולמכור לכם לוקשים כדי לזכות לאהדה שלכם. הבעיה שהשקר צף – זה יכול לקחת חודש, חודשיים, שנה, שלוש שנים, אבל הציבור כבר לא מטומטם, כחלון.

הפעם, לקח כחלון קרדיט על התחרות בתחום הבנקאות. כן, בזכותו תהיה תחרות אמיתית בבנקים הקיימים, ובזכותו תשלמו פחות עמלות, דמי ניהול וריבית לבנקים.

אתם מבינים את זה? הבנאדם כוכב, הוא עשה זאת בסלולר, לגישתו הוא גם עושה את זה בנדל"ן, וגם בבנקאות – היידה כחלון.

אז בסלולר מגיע לכחלון קרדיט, אבל באותה נשימה צריך לזכור שהוא נלחם בחברות הסלולר עד זוב דם, והגדיל את כוחה של בזק – כלומר, הוא נטפל לחלשים ועזב את הבריון השכונתי. אחלה גבר.  בבזק הוא פשוט לא נגע, ורק בשנה האחרונה שבזק כבר לא מוגנת, רואים עד כמה "הסביבה" שמרה אותה. לא בטוח אגב, שבגלל ביבי, פשוט היא חזקה יותר, יש לה וועד עם כוח פוליטי, והדבר האחרון שכחלון רוצה ורצה זה לאבד כוח.

בנדל"ן – תוכנית הדגל – מחיר למשתכן, נראית לרבים (וגם לי) סוג של גימיק שעוזר, אבל בצורה נקודתית, ועם תאריך תפוגה. שזה יקרה, כחלון יחפש אשמים.

ובבנקאות – כחלון מספר שורבורג פינקוס, קרן ההשקעות שרכשה את לאומי קארד, תהווה תחרות לבנקים. לגישתו, היא אפילו תהפוך לבנק, רק חבל שהוא לא תיאם עם מנהלי הקרן – זו ממש לא הכוונה שלהם.

לאומי קארד עדיין נשלטת על ידי לאומי

האמת שלא צריך לדבר איתם, צריך להסתכל בדוחות של לאומי קארד כדי להבין בצורה ברורה – תחרות אמיתית אין כאן ולא תהיה. אם רוצים תחרות צריך לנתק את לאומי מלאומי קארד – וזה לא נעשה – לאומי היא לקוח גדול של לאומי קארד לעוד שנים רבות. לקוח גדול, במקרים רבים, שולט בחברה יותר מאשר בעלי השליטה בה.

אם רוצים תחרות, צריך להביא לכאן גוף פיננסי אסטרטגי עם אג'נדה בנקאית אמיתית ורצון לקחת נתח שוק; לא פיננסיירים שבאים לעשות סיבוב קצר ולא מוכנים להשקעה (שפוגעת בתשואה). המטרה של קרן ורבורג פינקוס היא להציף ערך למשקיעים שלה ומהר. תחרות פוגעת להם ברווחים. המטרה שלהם היא פשוטה יותר – לשמור על הקיים, אולי קצת מעבר לכך בזכות התייעלות, ופה ושם ניסיונות בתחומים חדשים עם תשואה מהירה להון. כל מה שדורש השקעה ארוכת שנים הוא לא באג'נדה שלהם – הם באו לקחת את הכסף ולברוח אחרי 5-6 שנים.  אז האם הם יהפכו את לאומי קארד לבנק? בנקאות זה לא זבנג וגמרנו – זו השקעה של כמה שנים עד שרואים את התמורות – משקיעים לטווח קצר לא שם; ורבורג פינקוס, לא שם.

אם רוצים תחרות אמיתית, צריך לפתוח את השער לאמזון, גוגל, פייסבוק והבנקים הדיגיטליים בעולם – כשהם יבואו תהיה תחרות.

אם רוצים תחרות אמיתית, צריך גם להחליף דיסקט בפיקוח על הבנקים. הפיקוח על הבנקים עושה שירות דב לציבור – האנשים שם לא באמת דואגים לציבור, המטרה שלהם היא לשמור על יציבות הבנקים. הם מספרים לנו שהם מפקחים ושומרים על יציבות הבנקים…בשבילנו. כי אם הבנקים יפלו, אז אוי ואבוי לנו. אבל זה שטויות – יש מרחק גדול בין להרוויח תשואה של 10% ובין להתמוטט. במקום לייצר מסע הפחדות ולשמור על רווחיות הבנקים, הגיע הזמן ששר האוצר פשוט ייתן להם בראש, ויגרום להפחתה דרמטית בעמלות ובריביות של הבנקים.

זה אמנם קורה בשנים האחרונות – העמלות יורדות, אבל זה רחוק מלהיות דרמטי. הכל נמצא אגב בספרים – הרווחים התפעוליים של הבנקים כמכלול אף פעם לא היו גבוהים יותר, השווי של הבנקים אף פעם לא היה גבוה יותר. הם בשיא, וזה כלים שלובים – הם בשיא על חשבוננו, הציבור שמשלם את העמלות ואת הריביות.

ואז עולה שאלה מציקה – למה הפיקוח על הבנקים שהוא חלק מבנק ישראל, לא יוצר תחרות אמיתית לבנקים. האם זה בגלל שבנקים חלשים יותר, לא מצריכים פיקוח כל כך אמתני. כל גוף, בסופו של יום, דואג לעצמו, ואולי הדבר האחרון שמפקח רוצה זה להחליש את הגורמים שהוא מפקח עליהם, כי אז אין בו צורך, או שהצורך בו מופחת. זאת ועוד –  עבודה בפיקוח על הבנקים היא מסלול מהיר לתפקידים בכירים במערכת הבנקאית, אז למה לריב עם מקום עבודה פוטנציאלי?

אז סיסמאות זה נהדר, וברגע שכחלון מספר לכם שהוא יצר תחרות לבנקים, אתם מתחילים לקחת אותו ברצינות בחירות בעוד שנה, אלא שהרוכשת של לאומי קארד עושה פה סיבוב מדהים, אולי אחת מהעסקאות הטובות ביותר שיהיו כאן, ובלי להתאמץ. האמת שהיא וגם המוכרת בנק לאומי, היו צריכים לשלם דמי תיווך למשרד האוצר – מגיע לו, וככה גם אנחנו היינו  מקבלים משהו.

ככה ורבורג פינקוס תרוויח תשואה חלומית 

ורבורג פינקוס רוכשת את לאומי קארד לפי שווי של 2.5 מיליארד שקל, כש-500 מיליון שקל לפחות יגיע למוכרות (לאומי ועזריאלי) מדיבידנדים שתחלק לאומי קארד. כלומר, ההשקעה אמורה להיות מקסימום 2 מיליארד שקל.

ללאומי פרטנרס יש אופציה להיכנס – לרכוש 20% בתמורה ל-400 מיליון שקל. 20% זה לא שליטה, זה אפילו לא השפעה מהותית. אבל ההחזקה הזו לצד הקשרים העסקיים השוטפים בין לאומי  ובין לאומי קארד, יותר מרומזים שלאומי יהיה מאוד דומיננטי בהתנהלות של לאומי קארד.

בכל מקרה, השקעה של 400 מיליון של לאומי פרטנרס, משמעה שורבורג פינקוס צריכים להביא סדר גודל של 1.6 מיליארד שקל. אבל הם לא מביאים את זה מהבית. הם מביאים חלק גדול מזה ממימון (הראל לפי הדיווחים צפויה לספק חלק גדול מהמימון).

בשורה (הכמעט) תחתונה – הקרן הזו, מביאה מהבית 800 מיליון שקל. כסף קטן בשבילה, אבל התשואה שהיא תייצר גבוהה, אפילו מאוד. נניח שהיא לא "תשתגע" – תעשה רה ארגון קטן, תנפנף בחדשנות, ובכניסה להלוואות לעסקים קטנים ובינוניים (חסם כניסה קטן), ובעיקר תשמור על הקיים. במצב הזה, קצב הרווחים של לאומי קארד שעומד על 200 מיליון שקל בשנה, יעלה בכמה עשרות אחוזים. גם ככה מדובר בחברה צומחת שמגדילה את הרווח שלה.

גם אם אקח צמיחה צנועה, ואוריד את חלקה של לאומי פרטנרס (20%) ואת המימון (הזול יחסית), לורבורג יישאר ביד כ-120-150 מיליון שקל בשנה (ואני טועה כלפי מטה). הרווח הזה, על ההשקעה שלה מבטא 15% עד כמעט 20%, וזו הנחה שמרנית.

רגע, זה לא הכל. ורבורג פינקוס עושה עסק עם בנק – היא רוכשת את ההחזקה מבנק לאומי, ולבנק לא חסר כסף, הוא חי מלספק כסף לאחרים, ולכן אין בעיה לקנות ממנו בתשלומים. ורבורג תשלם במועד העסקה 1,047 מיליון שקל, אחרי שנה 347 מיליון שקל, ואחרי שנתיים – 1,111 מיליון שקל.

התשלום הראשון בפועל יהיה נמוך משמעותית מ-1,047 מיליון שקל, כי יחולק דיבידנד (של לפחות 500 מיליון שקל). כלומר, כמה מאות טובות ויש לחבר'ה בורבורג שליטה על לאומי קארד.

ואז תעבור שנה וורבורג יצטרכו לשלם את התשלום השני. חלק גדול ממנו יגיע מדיבידנד שוטף – החברה כאמור מרוויחה, וחלק עשוי להגיע מדיבידנד משנים קודמות.

שימו לב לנתון הבא – יחס ההון (רובד 1) של לאומי קארד הוא 16% (בערך) – במילים פשוטות ומבלי להיכנס לעניין סוגי ההון על פי תקנות באזל, מדובר ביחס של מרכיבים הוניים למאזן הגוף הפיננסי. אלא שלפני כשנתיים ניתנה הקלה לגופים פיננסים שהם לא בנקים. לאומי קארד יכול להסתפק ברובד הון נמוך משמעותית של 8%. במילים פשוטות, הוא יכול לחלק את ההון שלו (בהמשך לחלוקה הגדולה הקרובה) ומדובר כאן בעוד כמה מאות מיליוני שקלים שורבורג תיקח הביתה.

אז ורבורג לא מוציאה מהכיס 2.5 מיליארד שקל, גם לא 2 מיליארד שקל, וגם לא 1 מיליארד שקל. אולי 500 מיליון שקל, אולי קצת יותר. התשואה השנתית המשוקללת שלה עשויה להיות עשרות אחוזים. אז למה לה לקחת סיכון, לעשות מהפכה, ולהפוך לבנק? היא פשוט רוצה לשמור על הקיים. למעשה, חדשנות רק תזיק לה – פעילות דיגיטלית, כניסה לתחומים חדשים זה רק איום על הרווחים שלה. התסריט הטוב הזה יכול להתקלקל בעיקר אם תהיה תחרות – אם השערים יפתחו לבנקים דיגיטליים.

תשואה על ההון

הסיבה למספרים היפים האלו היא הנתונים בטבלה המצורפת (התשואה להון). לאומי קארד מייצרת 10% עד 16% תשואה להון בשנים האחרונות. אם נניח שלאומי הון מפחיתה את ההון שלה בחצי (למינימום האפשרי), אזי הון של חצי מההון הקודם, יניב רווח נמוך יותר, אבל משמעותית יותר מחצי. והנה המחשה – נניח שהחברה מרוויחה מעל 200 מיליון שקל על הון של 2 מיליארד לפני חלוקה. במצב כזה התשואה על ההון היא 10%.

אחרי החלוקה ההון שלה באזור מיליארד ונוספו לה הוצאות מימון (לא בהכרח באופן מלא) של 45-55 מיליון שקל (הערכה שמרנית). כלומר, החברה תרוויח 150 על הון של 1 מיליארד – היא כבר מייצרת תשואה של 15%.

עכשיו תניחו שהגוף קונה את החברה מתמנף (לוקח מימון), וכך תגיעו לתשואה משוקללת מאוד גבוהה. ככה עושים עסקה של WINWIN לשני הצדדים – ורבורג פינקוס עשו עסקה מצויינת; לאומי קיבלו כסף ושמרו על הקשרים העסקיים שלהם עם לאומי קארד; וכחלון השושבין – מספר לנו שהוא נלחם בבנקים, ואנשים עוד מאמינים לו.

תגובות:

בשם בכיר באוצר נמסר בתגובה: "איננו מגיבים לכתבות לא ענייניות ולא מקצועיות שנכתבות מטעם גורמים אינטרסנטיים".

מבנק ישראל נמסר: "בנק ישראל מקדם בנחישות במקצועיות וביסודיות מגוון רחב של צעדים להגברת התחרות במערכת הפיננסית , ובראשם שורה של צעדים תשתיתיים: עידוד הקמת בנקים חדשים והורדת החסמים שעיכבו את כניסתם של שחקנים חדשים לשוק; מתן רישיונות לשני סולקים חדשים; הובלת פרויקט 'בנקאות פתוחה' לשיתוף מידע בנקאי; הובלת פרויקט מעבר מבנק לבנק בקליק; ופרויקט מערכת נתוני אשראי שתעלה לאוויר בשנה הבאה. מדובר בשינויים תשתיתיים – 'כביש 6 של התחרות', שהשפעתם כבר ניכרת בפועל והם ימשיכו להשפיע בשנים הקרובות.

מכירת לאומי קארד על ידי בנק לאומי, אליה מתייחס מר עובדיה באופן ספציפי, הנה אחת מאבני הדרך העיקריות בישום רפורמת שטרום, רפורמה שכידוע דנה בה ועדה בין-משרדית שכללה גם נציגי ציבור במשך כשנה וחצי, ולאחר מכן אומצה בחקיקה בכנסת. בנק ישראל מקפיד שהתקדמות הרפורמה תתאם את רוח החקיקה, ולכן אחד מהקריטריונים העיקריים שעמדו בפני הפיקוח על הבנקים בדיונים שקיים עם המספר הגדול של הגופים הבינלאומיים שהתעניינו ברכישה היה – האם התכנית העסקית של הרוכש היא כזו שבאה לממש את מהות הרפורמה. כפי שהודיע בנק ישראל לאחר שפורסמה עסקת המכירה, על סמך סדרת הפגישות שהתקיימו עם הרוכשים טרם נחתמה העסקה, גובשה בפיקוח על הבנקים הערכה ראשונית שעל פיה תחת הבעלות החדשה תוכל לאומי קארד לתרום לקידום התחרות בשוק התשלומים ולהגברת התחרות גם בתחומי האשראי הקמעונאי, ושהידע והניסיון שהרוכשים מביאים מהעולם יסייעו לקידום תחום התשלומים בישראל.

מר עובדיה סבור אחרת, והוא כמובן זכאי לדעתו, אם כי לא ברור על סמך מה זו גובשה. יתרה מזו, בנק ישראל הוביל בשנתיים האחרונות סדרה של צעדים שיתמכו ביכולתן של החברות המופרדות להגביר את התחרות, המפורטים למשל בהודעה שפרסם בנק ישראל בשבוע שעבר.

התעלמותו של מר עובדיה מכל העובדות לעיל היא לא רק מאוד לא מקצועית, אלא גם סלקטיבית, ומטעה. חמורה לא פחות היא העובדה שמר עובדיה שב ומטיל דופי בבנק ישראל ובעובדיו, תוך מחזור האשמות חסרות שחר. הגיע הזמן לשים סוף לזריקת הרפש הזאת: בנק ישראל פועל באופן מקצועי, יסודי, ונחוש, להגברת התחרות במערכת הפיננסית תוך שמירה על היציבות, כשטובת המשק הישראלי ואזרחי ישראל בטווח הארוך היא העיקרון היחיד שמנחה אותו. התוצאות מדברות וימשיכו לדבר בעד עצמן".