עד 2022 מתקני האשפה בישראל עומדים להשתנות. כיום הפסולת העירונית והמסחרית המיוצרת בישראל מצטברת לכ- 5  מיליון טונות בשנה ובעלת קצב גידול שנתי של כ- 3%-5% .הסיבה היא שהאוכלוסייה גדלה  וגם כמות הפסולת המיוצרת לנפש. מרבית הפסולת המוצקה מועברת לאתרי הטמנה לאחר טיפול ואילו 16% בלבד מועברת למיחזור.

אלא שהטמנה אינה חלופה ראויה לטיפול בפסולת מבחינת הגנת הסביבה. יש לה השלכות סביבתיות קשות, ובהן זיהום אוויר ופליטת גזי חממה, זיהום קרקע ומי תהום ותפיסת שטחי קרקע המהווים משאב במחסור. אלו גורמים גם להשלכות כלכליות ובריאותיות רחבות היקף. במדינות מערב אירופה  כבר הבינו את זה, והשימוש בהטמנה הולך וקטן ועומד על אחוזים בודדים בלבד. לאחרנה נזכרו בישראל, והמשרד להגנת הסביבה מכוון ליצירת שוק פסולת המתבסס על טכנולוגיות של מיחזור פסולת שהופרדה במקור, והשבה. ועדה בין משרדית אחראית על מכרז להקמת מתקן קצה לטיפול בפסולת עירונית אורגנית, בשיטות מתקדמות הכוללות הפקת אנרגיה.

הזכיין אשר נבחר במסגרת מכרז ה-BOT יתכנן, יממן, יקים ויתפעל מתקן לטיפול בפסולת עירונית אורגנית פריקה ביולוגית, לתקופת זיכיון בת כ-25 שנים, בין היתר בשיטות הבאות:

• ​עיכול אנאירובי – טכנולוגיה בה הפסולת הפריקה ביולוגית מוכנסת למעכל בו מיקרואורגניזמים החיים ופעילים בסביבה נטולת חמצן, מפרקים וצורכים את רב התרכובות האורגניות הזמינות. בתהליך עיכול זה נאסף גז מתאן המופק מהפסולת, ומשמש להפקת חשמל "ירוק". לאחר סיום התהליך עוברת הבוצה, שהינה תוצר של התהליך, לשלב משלים להלן;
• קומפוסטציה סגורה – שלב בו הבוצה המיוצרת מתהליך העיכול האנאירובי עוברת תהליך אירובי לצורך יצירת מטייב קרקע.

במתקן צפויים להיות מטופלים כ-1,000 טון פסולת עירונית מדי יום המורכבים מזרם פסולת פריקה ביולוגית, הן מתחנות מעבר ומיון והן פסולת מופרדת במקור, וזרם פסולת מעורבת. בתום תקופת הזיכיון יועבר המתקן לידי המדינה.