פיצויים ששולמו להורים ניצולי שואה בשנות החמישים והשישים, כלומר כשילדיהם היו צעירים דיים, הובילו לגידול בהשכלה של הדור השני, במיוחד של נשים; זאת בהשוואה לילדים שכבר היו בוגרים כאשר הוריהם החלו לקבל את הפיצויים, בעיקר משנות התשעים ואילך. כך עולה ממחקר שערך דר' שי צור מחטיבת המחקר בבנק ישראל במטרה לבדוק את השפעת הסכם השילומים עם גרמניה על ההשכלה והשכר של ילדי הניצולים.

על פי המחקר,  הפיצויים לניצולי שואה הובילו לעלייה של 1.4 עד 8.2 נקודות אחוז בהסתברות של נשים שנולדו לניצולי שואה לרכוש השכלה גבוהה, בהתאם לגובה הפיצויים שהתקבלו.

ממה נובעים הפערים? חלק מניצולי השואה מקבלים החל משנות החמישים של המאה ה-20 פיצויים בסכומים שונים מגרמניה ("רנטות") או מישראל, וחלקם החלו לקבל פיצויים רק בהמשך, במיוחד אחרי הקמת "קרן סעיף 2" באמצע שנות התשעים, חקיקת "חוק ההטבות לניצולי שואה" בשנת 2007 ודו"ח ועדת דורנר.

בישראל יש שלוש קבוצות עיקריות של ניצולי שואה שמקבלות פיצויים:

1. הקבוצה הראשונה כוללת ניצולים שעלו לישראל מגרמניה או שהשתייכו ל"קבוצת השפה והתרבות הגרמנית" (כפי שהוגדר בחוק הגרמני) ושזכאים, לרוב מאז 1956, לתשלום חודשי אשר שווה לכ-30% מהשכר הממוצע בישראל לאורך השנים. קבוצה זו קיבלה גם תשלום חד-פעמי גדול בעת התחלת התשלום כפיצוי רטרואקטיבי. נכון לשנת 1972 (שנתיים לאחר שגרמניה סגרה את האפשרות להגשת תביעה) 100,000 ניצולים קיבלו פיצויים קבועים מגרמניה.
2. הקבוצה השנייה כוללת ניצולים שעלו לישראל לפני אוקטובר 1953 מארצות אחרות מלבד גרמניה ולא הצליחו או לא רצו להוכיח שהם שייכים ל"קבוצת השפה והתרבות הגרמנית". ניצולים בקבוצה זו היו זכאים החל משנת 1957 לתשלום חודשי נמוך יותר מישראל, השווה לכ-10% מהשכר הממוצע במשק. ניצולים משתי הקבוצות הראשונות היוו נכון לתחילת שנות השבעים כ-5% מאוכלוסיית ישראל.
3. הקבוצה השלישית כוללת עשרות אלפי ניצולים שלא היו זכאים לפיצויים כלשהם עד לשנת 1996. ניצולים אלה לא היו ממוצא גרמני וגם לא השתייכו לקבוצת השפה והתרבות הגרמנית. הם הגיעו לישראל אחרי אוקטובר 1953 או שלא הצליחו להתגבר במהלך שנות החמישים והשישים על מכשולי הבירוקרטיה הישראלית או הגרמנית.

המחקר מוצא השפעה חיובית של הפיצויים על ההון האנושי של הילדים והיא בולטת יותר, משמעותית, בקרב בנות. חישובים על סמך האומדן מלמדים שפיצויים נמוכים יחסית לשני ההורים (אשר התקבלו מישראל מאז שנות החמישים) הגדילו את מספר שנות הלימוד של בנות ב-0.07 שנת לימוד ופיצויים גבוהים יחסית (אשר התקבלו מגרמניה משנות החמישים) לשני ההורים, ב-0.42 שנה. המחקר גם מוצא שהפיצויים הובילו לעלייה של 1.4 עד 8.2 נקודות אחוז בסיכוי לרכוש השכלה על-תיכונית ולעלייה של עד כ-13.5% בשכרן, תלוי במספר המקבלים במשפחה ובגובה הפיצוי.

ממה נובעים פערי ההשכלה הכלליים בישראל?

עם זאת, קובע המחקר כי הפיצויים לניצולי שואה יכולים להסביר רק חלק קטן מפערי ההשכלה הכלליים בישראל על פי מוצא ההורים, בפרט כשמתחשבים במשקלם הנמוך של ילדי הניצולים בקרב כלל יוצאי אירופה ואמריקה.

פערי ההשכלה וההכנסה בין קבוצות בישראל נובעים ממגוון סיבות שברובן אינן קשורות למחקר המדובר וחשוב לבחון את תוצאותיו בהשוואה לפערים הכלליים: על פי מחקר שערכה בשנת 2015 נורית דוברין מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לישראלים שהיו בגילים 25 עד 44 בשנת 2015, אשר שני הוריהם נולדו באירופה או באמריקה, יש סיכוי גבוה יותר ב-20 נקודות אחוז לרכוש השכלה על-תיכונית, מאשר ישראלים אשר הוריהם נולדו באסיה או באפריקה, והפערים בין מבוגרים יותר אף רחבים מכך. למרות שפיצויים לניצולי שואה הובילו על פי מחקרו של צור לעלייה של 1.4 עד 8.2 נקודות אחוז בהסתברות של נשים שנולדו לניצולי שואה לרכוש השכלה גבוהה, הם מסבירים רק חלק קטן מפערי ההשכלה הכלליים בישראל על פי מוצא ההורים, בפרט כשמתחשבים במשקלם הנמוך של ילדי הניצולים בקרב כלל יוצאי אירופה ואמריקה.