משנת 2000 ועד שנת 2006 ירדו מחירי הדירות בישראל ב-12.4%, ומשנת 2007 ועד 2013 עלו מחירי הדירות ב-85.8%. כך עולה ממבט על שוק הדיור בערים הגדולות שמפרסמת היום הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הנתונים האלו לא מפתיעים, בכל סקר , בכל בדיקה, בכל מדד, מתברר שמחירי הדירות  עלו בשיעור דו ספרתי בכל אחת מהשנים האחרונות. השאלה מה עושים? השאלה, האם תוכנית מע"מ אפס תעזור?  כנראה שהיא רק תזיק, כי נוצר קיפאון בשוק, וקיפאון בשוק הדירות הוא אסון, מאחר שברגע שיש כבר תוכנית (ולא משנה מהי) אנשים חוזרים לשוק ומחממים אותו והמחירים עשויים לעלות. אז נכון, חלק מהאנשים – הזוגות הצעירים  שירכשו בלי מע"מ אכן יענו, אבל מדובר בחלק קטן שעומד בקריטריונים.  בינתיים הקבלנים ובצדק מבחינתם מקפיאים את השוק.

וזו רק תוכנית אחת, גם מחיר מטרה, וגם בנייה להשכרה, ואפילו משכנתא בשיעור של 90% לא יעשו את העבודה. האמת, נראה שכל עוד הריבית אפסית שום דבר לא ישנה יותר מדי, הריבית מעל הכל, ומה שצריך הוא פשוט להעלות אותה! עד שזה לא יקרה, יש כסף זול וכסף זול הוא האמא של כל הבועות, גם בדיור! ריבית של 0.25% , ריבית פריים של 1.75%, ריבית משכנתא של 2.3%-3% זה זול מדי, זה נמוך מדי, וזה שם בצל את כל התוכניות היפות של שר האוצר, יאיר לפיד ושל שר השיכון והבינוי, אורי אריאל.  צריך להבין הביקוש לדירות הוא קבוע, הוא מגיע מהזוגות הצעירים וממשפרי הדירות, וגם , מה לעשות ממתגרשים. הביקוש הזה עומד מול היצע קטן לאורך השנים. יש מחסור של עשרות אלפי דירות, ובמצב שוק כזה יכול ת התמרון והשליטה על המחירים היא נמוכה.  אז מה עושים?  יש פתרונות לרגע – פתרונות פופוליסטיים – מעמ"מ אפס, דיור בר השגה , מחיר מטרה, משכנתא בשיעור של 90% (שזה בכלל איום ונורא, זה יצור מצב שכולם יכולים לקנות דירה ויגביר עוד יותר את הביקושים). אבל, כל עוד לא יישנו את מצב השוק עצמו – יגדילו את ההיצע ויטפלו בריבית נראה ששום דבר לא יזוז.

 

על כל פנים, הלמ"ס מדווחת היום כי  הממוצע הארצי של מחירי הדירות בשנת 2013 גבוה ב-57.1% מהממוצע בשנת 2008 עבור הדירות הקטנות, וב-50.4% עבור הדירות הגדולות.

העלייה החדה ביותר במחירי הדירות הייתה בבאר שבע (108.7% בדירות הקטנות ו-92.4% בדירות הגדולות), שבה רמת המחירים היא הנמוכה ביותר מבין 14 הערים הגדולות בתקופה זו. מנגד, העלייה המתונה ביותר הייתה בתל אביב (38% בדירות הקטנות ו-31.7% בדירות הגדולות), שבה רמת המחירים היא הגבוהה ביותר מבין הערים הגדולות.

הממוצע הארצי של מחירי שכר דירה חודשי ממוצע בשנת 2013 גבוה ב-36.6% מהממוצע בשנת 2008 עבור הדירות הקטנות, וב-43% עבור הדירות הגדולות.

העלייה החדה ביותר במחירי שכר דירה חודשי ממוצע הייתה בבאר שבע (51.6% בדירות הקטנות ו-61.1% בדירות הגדולות), שבה רמת המחירים היא הנמוכה ביותר מבין 14 הערים הגדולות בתקופה זו. מנגד, העלייה המתונה ביותר הייתה בראשון לציון (26.6% בדירות הקטנות ו-29.9% בדירות הגדולות).

בשנת 2012, 68% התגוררו בדירה בבעלותם ו-27% התגוררו בדירה שכורה. בראשון לציון, ברחובות ובחולון, שיעור הגרים בדירה בבעלותם (72% בממוצע) הוא הגבוה מבין הערים הגדולות. בתל-אביב-יפו נמצא השיעור הגבוה ביותר של גרים בדירה שכורה (46%), אחריה מדורגות רמת גן (38%) ובאר שבע (36%).

משנת 2000 חלה מגמת ירידה באחוזי הבעלות על דירה בקרב משקי בית עם ילדים – 64% בלבד בשנת 2012 (לעומת 74% בשנת 2000), ואילו בקרב שיעור הגרים בשכירות חלה עלייה ברורה – 20% ממשקי הבית עם ילדים גרו בשכירות בשנת 1997, לעומת 32% בשנת 2012.

ב-2012, 86% מבני 20 ומעלה מרוצים מהדירה שבה הם גרים (80% בשנת 2002). בראשון לציון יותר מ-90% מרוצים מדירתם. בבת ים שיעור נמוך יחסית של מרוצים מהדירה (76%).

60% מהירושלמים בני 20 ומעלה, נולדו בעיר ונשארו לגור בה גם ב-2012 (34% מבני 65 ומעלה גרים בירושלים מאז לידתם). גם בבני ברק שיעור גבוה של ותיקים: 39% גרים בה כבר יותר מ-30 שנה. בערים פתח תקווה, בת ים, תל אביב-יפו ורמת גן יותר מחמישית מהאוכלוסייה הבוגרת היא אוכלוסייה חדשה, בעלת ותק של עד חמש שנים.