איגרות חוב להמרה הן איגרות חוב שיש בהן גם אופציה שלפיה אפשר להמיר אותן למניות רגילות של הגוף המנפיק, זאת בהתאם לתנאים מוגדרים מראש. לרוב איגרות אלו מומרות למניות החברה שהנפיקה את המניות, אם כי זה לא הכרחי.
איגרות חוב להמרה מאפשרות ליהנות מעליית ערך המניה אך בפחות סיכון מבשוק ההון הפתוח. כלומר, ההמרה למניות מאפשרת רווח גבוה יותר בתנאים מסוימים.
יש שני מסלולים של אג"ח להמרה, המסלול האג"חי והמסלול המנייתי, המסחר באג"ח להמרה יכול להתבצע באחד משני מסלולים אלו. אם פרמיית ההמרה למניה – התשלום עבור רכישית האג"ח- גבוהה היא תיסחר במסלול האג"חי. המשמעות של כך שכדאיות ההמרה למניה נמוכה משום שהפרמיה גבוהה ואינה מצדיקה את הרווחים שאולי צפווים מהמרה למניה. למעשה במקרה זה היא מתנהגת כמו אג"ח לכל דבר ועניין.
המסלול השני המנייתי הוא המקרה שבו הפרמיה נמוכה יותר בעקבות עלייה משמעותית של המניה. לאחר ההמרה היא תהיה חשופה יותר לשינויים בשוק ההון.
אג"ח להמרה היא למעשה סוג של אג"ח קוצרנית – אג"ח המונפקת כהלווואה סחירה ומהווה תחליף לאג"ח מבנק, עם הרכיב של ההמרה למניה. אג"ח קונצרני שאינו ניתן להמרה מכונה אג"ח סטרייט. יש כמה הבדלים בין אג"ח סטרייט לאג"ח להמרה:
לרוב אג"ח להמרה תיתנתן ללא ביטחונות והפיצוי על כך הוא האפשרות להמיר למניות. כמו כן כיוון שבעלי המניות לא רוצים לדלל את כוחם בחברה, סדרות אג"ח הניתנות להמרה קטנות יותר. אג"ח להמרה מאופיינות בתנודתיות רבה יותר וכן אינן מדורגות.
אחד התנאים החשובים של האיגרת הוא יחס ההמרה – כמה מניות ניתן לקבל עבור איגרת אחת. אם למשל חברה קבעה שעל כל חמש אג"ח ניתן להמיר למניה, יחס ההמרה יהיה בה 5. אג"ח להמרה מציעה לרוב ריבית יותר נמוכה מאג"ח סטרייט ובתמורה מובטחת למשקיע האופציה להמרה ובשל כך יותר גמישות.