פער אינפלציוני הוא מצב שבו רמת הביקושים במדינה גדולה מהתוצר שהמדינה יכולה לייצר בתעסוקה מלאה, כפי שמוצג בגרף (מתוך מושגי יסוד בכלכלה – מיטב)

ואילו פער דיפלציוני הוא מצב שבו רמת הביקושים במדינה נמוכה מהתוצר המקסימלי שהמדינה יכולה לייצר במצב של תעסוקה מלאה. במצב זה קיימת אבטלה, כפי שמוצג בגרף:

בפער אינפלציוני יש עודף של האמצעים המופנים לצריכה ולהשקעות  וזה עולה על הנדרש לתעסוקה מלאה של אמצי הייצור. כלומר קיים הפרש בין כל הכספים העומדים להשקעה, מכל המקורות (פרטיים וציבוריים)  לבין הסכומים הדרושים לניצול מלא של אמצעי הייצור. לפי תיאוריות כלכליות שונות, פער זה הוא הגורם להאצת האינפלציה, שכן במצב זה נוצר לחץ של ביקוש הגורם להעלאת מחירים, משום שגורמי הייצור – המועסקים במלואם – אינם יכולים ליצור מוצרים ושירותים נוספים כדי לספק את הביקוש המוגדל. דוגמה ידועה היא  מימון תקציב המדינה על ידי הדפסת שטרי כסף. לאחר מלחמת העולם השנייה כדי לרסן את האינפלציה נעשו פעולות ממשלתיות כמו הגדלת כוח העבודה והשקעה בתשתיות, אך אלו כבר לא פעלו בשנות השבעים, שבהן הפתרון היה שליטה על הכסף באמצעות הבנקים המרכזיים.

פער דפלציוני הוא מת ההוצאה הנוספת הדרושה במצב של דפלציה כדי להביא את רמת ההוצאות לנקודה שבה כל המוצרים והשירותים במשק יירכשו. כלומר  ההפרש בין תפוקה לאומית במצב של תעסוקה מלאה לבין הביקוש המצרפי בהכנסה לאומית של תעסוקה מלאה, המתבטא בעודף סחורות ושירותים במחירים הקיימים במשק, דבר הגורם לירידת מחירים ולצמצום הכנסה הלאומית ובתוך כך לאבטלה  עד שאלה יגיעו לאיזון כלכלי.