הפחת בהגדרתו מציין את תהליך הפחתת העלות ההיסטורית של הנכס , וזאת מכיוון שהנכס בהגדרתו אמור להניב הטבות כלכלית לחברה ואותן הטבות כלכליות מתקיימות במשך שנים רבות ואת הנכס יש להפחית בהתאמה לאותם שנים. נושא זה גם מצויין בפקודת מס הכנסה ששם מוגדרים סוגי הנכסים ותקופת השנים אותה יש להפחית את הנכסים.

בפועל קיימים 4 גורמים המשפיעים על גובה הפחת השנתי :

1. תקופת החיים השימושית של הנכס – כלומר לאחר הערכת מספר השנים בהם הנכס יהיה בשימוש יש להפחית את הנכס לגבי אותה תקופה ובהקשר זה יצויין כי ככול שהתקופה תהיה ארוכה יותר הרי שהפחת השנתי יהיה נמוך יותר.
2. הסכום הכולל להפחתה – הכוונה לסכום הכולל של הנכס אשר לגביו תבוצע ההפחתה בסופו של יום וככול שהסכום יהיה גבוה יותר הרי שההפחתה השנתית תהיה גבוהה יותר.
3. שיטת הפחת שנבחרה – למרות שמס הכנסה קבע כי שיטת ההפחתה המועדפת עליו הינה שיטת הקו הישר, הרי כי בחירה בשיטת פחת אחרת תביא לתוצאות אחרות.
4. ערך גרט – סכום היתרה לאחר ההפחתה המלאה של הנכס (ערך גריטה).

ההגדרות:

פחת נצבר – הינו הסעיף המאזני הצובר בתוכו את כל הוצאות הפחת שנצברו עד לאותה תקופה. הצבירה היא מצטברת כלומר צוברים את כל הפחת גם מהשנים הקודמות ומגיעים לסה"כ פחת נצבר. הדגמה – נניח שהפחת הוא 1 מיליון שקל בשנה, אז הפחת הנצבר אחרי שנתיים הוא 2 מיליון שקל, ואחרי 3 שנים הוא 3 מיליון שקל, וכך הלאה.

עלות מופחתת/עלות נטו/שווי בספרים לסוף שנה – הכוונה לסכום הנטו של הנכס בדוחות הכספיים וזאת על ידיי חישוב העלות המקורית של הנכס בניכוי הפחת הנצבר של הנכס לאותה תקופה מדווחת. נניח לצורך הדוגמה שהנכס הוא בעלות מקורית של 10 מיליון שקל וכל שנה יש פחת של 1 מיליון שקל, אזי אחרי שנה העלות המופחתת תהיה 9 מילחיון שקל, אחרי שנתיים 8 מיליון שקל, אחרי 3 שנים העלות המופחתת תהיה 7 מיליון שקל וכך הלאה.

 שיטות פחת :

שיטת הקו הישר – השיטה השכיחה ביותר, הפחת מוגדר כפונקציה ליניארית, כאשר הוצאות הפחת השנתיות תהינה קבועות לאורך כל תקופת ההפחתה.

 שיטת הפחת המואץ – בשיטה זו אנו מניחים כי מדובר בנכס אשר יניב לפירמה בשנים הראשונות בו יופעל רווח גבוה יותר ולכן את הפחת יש להפחית בשנים הראשונות של הנכס, לדוגמא אם מדובר על אומדן שימוש בנכס ל – 10 שנים בשיטת הפחת המואץ יתכן ונפחית את עיקר הנכס במשך 5

סכום ספרות שנים יורד – שיטה זו מבוססת על ההנחה כי נכס עם שנות שימוש רבות יותר הינו בעל יעילות תפעולית נמוכה יותר , ויכולתו להניב הטבות כלכליות נפגעת לפיכך ככל ששנות השימוש בנכס עולות הרי שהפחת השנתי קטן יותר.

שיטת היתרה הפוחתת – גם שיטה זו גם מבוססת על ההנחה שככל שגיל הנכס עולה, יעילותו יורדת ויכולתו להפיק הכנסות יורדת באותה המגמה ולכן באופן דומה לשיטה של סכום ספרות שנים יורד, ככל שמספר שנות השימוש בנכס גדל הוצאות הפחת קטנות.

אך יש לציין כי בשיטה זו להבדיל משיטות אחרות אנחנו לוקחים את עלות הנכס ברוטו ולא מפחיתים מעלות הנכס את הגרט הנשאר בסוף התקופה. וזאת כאשר אנו משתמשים בתחזיות לגבי ההכנסה העתידית של הנכס בהנחה כי בשנים בהם הנכס יניב הטבות כלכליות רבות יותר הרי שהפחת יהיה גבוה יותר וכאשר ההטבות הכלכליות יהיו נמוכות יותר הרי שהפחת השנתי יהיה נמוך יותר.