היחס רזרבה הוא יחס בין סך המזומנים בקופת הבנקים ליתרה המופקדת אצלם  בחשבונות העו"ש. כלומר כמות הנכסים הנזילים (בעיקר מזומנים) שבידי הבנקים לבין גובה ההתחייבויות שלהם לציבור (כמות הכסף הרשום בחשבונות לקוחותיהם).

כך למשל אם הבנק מחזיק בקופתו 100 אלף שקל,  ויתרת  חשבונות  העו"ש אצלו היא 200 אלף שקל,  יחס הרזרבה הוא חצי (1/2). יחס רזרבה המותר נקבע על-ידי הבנק המרכזי. לרוב ההתחייבויות לציבור גבוהות מתירת המזומנים, כך שאם כל האזרחים ימשכו את הכספים מהבנקים, הבנקים יפשטו רגל, אך המצב השכיח הוא שהאזרחים מושכים מעט ממה שיכולים למשוך.  במילים אחרות: יחס הרזרבה מגביל את סך ההלוואות שהבנק יכול להעמיד ללקוחותיו.

מה גם שבהרבה מקרים  מממשים הלקוחות את פיקדונותיהם שלא באמצעות מזומן אלא באמצעות העברה של התחייבות בנקאית לבנק אחר העובד באותו המטבע, למשל העברה בנקאית, ולכן ההתחייבויות לציבור גדלות הרבה מסך המזומן.

כדי שהבנק לא יכול להתחייב עד אין סוף, בלי יתרת מזומנים לגיבוי, הבנק המרכזי מגביל פעילות זו של הבנקים, וקובע יחס מרבי בין כמות הכסף המלווה על ידי הבנקים ובין כמות המזומנים ושווי המזומנים שבידיהם. הבנקים רווחיים יותר כשיחס הרזרבה גבוה יותר, משום שהם מרוויחים מהלוואות לציבור. יחס רזרבה קטן אומנם יגן על בנקים מקריסה, אך יהפוך את הבנק לפחות רווחי ומכאן שפחות יזרים אליו השקעות.

במקריםשל משבר כלכלי, חשד להונאה, מלחמה הנחת יחס הרזרבה אינה מתקיימת, משום שיותר אזרחים מוציאים את כספיהם מהבנקים. במקרים כאלו בנקים עלולים לקרוס. כדי למנוע את קריסתם מדינות וגופים חזקים מעבירים לבנקים כספים.  יש 8 מדינות בלבד שבהן לא נקבע יחס רזרבה (אנגליה, קנדה, ניו זילנד, אוסטרליה, מקסיקו, שוודיה, דנמרק, נורווגיה וכן הונג קונג, שאיננה מדינה עצמאית).

 יחסי הרזרבה בעולם נעים בין 1:1 (רזרבה מלאה) ובין 1:30.

בנק ישראל מגדיר את יחס הרזרבה כחובת נזילות:
שיעור חובת הנזילות תלוי בסוג הפיקדון: 6% על פיקדונות עו"ש, 3% פיקדון לטווח של שבוע עד שנה, ולפיקדונות מעל שנה אין חובת נזילות.
החל מה-27/1/2011, הוגדרה חובת נזילות של 10% על עסקות בנגזרי מט"ח מול תושבי חוץ (swap ו-forward).  חובת נזילות זו בוטלה ב-30/10/14.