בבורסה לניירות ערך הבישראל קיימים עשרות מדדים שונים של מניות ואגרות חו"ב. מדדי הבורסה משקפים רמת מחירים של קבוצות של ניירות ערך אשר יש להם מאפיינים דומים. לדוגמה: מדד ת"א 35 הוא מדד המשקף את התנודות במחיר הממוצע של המניות הגדולות ביותר בבורסה. מדדי תל-בונד השונים משקפים את התנודות במחיר הממוצע של אג"חים קונצרניים בעלי מאפיינים שונים (צמודות מדד, שקליות, מט"חיות וכו,).

מדדי ניירות ערך משמשים משקיעים להערכת רמת המחירים של חברות מענפים מסויימים או של קבוצות ניירות ערך וכן כבסיס להערכת ביצועים של תיקי השקעות.

בדרך כלל, המשקל הניתן לכל נייר ערך במדד הוא שונה. למשל, במדד ת"א 35 משקלן של המניות נקבע על פי שווי השוק שלהן. ישנם גם מדדי "משקל שווה" בהן ניתן אותו המשקל לכל הניירות במדד. המדדים האלה מאפשרים לדעת למשל, איזו תשואה היינו מקבלים אם היינו משקיעים בכל נייר סכום שווה.

חברות שניירות הערך שלהן מחלקות לעיתים דיבידנדים או ריביות. כשחברה מחלקת דיבידנד או ריבית, מבצעת הבורסה שינוי טכני בשער, אשר מבטא את ההשפעה של יציאת המזומנים מקופת החברה וכתוצאה מכך, בשווי השוק שלה או במקרה של אגרות חוב, בהיקף החוב השלה.

קיימות שתי גישות לגבי חישוב המדד בעקבות חלוקת דיבידנדים או ריביות. השיטה הראשונה מתעלמת מהדיבידנדים ומהריביות המחולקות. התיקון הטכני שמבצעת הבורסה גורימם לירידה בשער הנייר ובהתאם למשקלו, גם במדד. מדדים המחושבים על פי גישה זו נקראים "מדד מחיר".

השיטה השניה מניחה כי דיבידנדים וריביות המחולקים למשקיעים, מושקעים מחדש בנייר הערך, כך שבעצם אין שינויי בשווי הכולל של הנייר ומשכך לא נרשם שינוי במדד. מדדים אלו נקראים "מדד השקעה" או "מדד תשואה כוללת".

המדדים המחושבים בבורסה בתל אביב הם מדדי תשואה כוללת. כלומר, במידה ומחולקת ריבית למחזיקי אחד האג"חים המרכיבים את המדד או דיבידנד באחת המניות, הבורסה מחשבת באופן תיאורטי את המדד בצורה המתקנת את התיקון הטכני שנעשה בשער נייר הערך.