יותר ויותר הורים מחליטים לשלוח את ילדיהם לגור ולעבוד בחו"ל. נגמרה התקופה שבה יורד הייתה קללה חמורה. היום יותר הורים מבינים שעם מחירי נדל"ן גבוהים ומשכורות נמוכות, למעט הייטק, לצעירים יהיה מאוד קשה להסתדר בלי תמיכה מההורים.

כך יותר ויותר בעלי השכלה גבוהה משתכרי םמשכורת נמוכה.  באירופה נותנים יותר שירותים ורווחה ובארצות הברית המשכורות יותר מתגמלות. כך התפתחה תעשייה שלמה המשכנעת אותנו להוציא דרכון רלוונטי, ספרדי, פורטוגלי או יווני וליהנות מהאפשריוות של אירופה או להוציא ויזה לארצות הברית, על אף הקשיים שזו מערימה לאחרונה.

מסקר שנערך עבור "מוסף כלכליסט" על ידי מכון המחקר מדגם בקרב מדגם מייצג של 402 הורים לילדים בני 12–40  עולה כי כמעט 30% מהנשאלים רואים הגירה פוטנציאלית של ילדיהם באור חיובי יותר מאשר לפני עשור, ופחות מ־5% מההורים אמרו שהם רואים את ההגירה באור שלילי יותר מאשר ב־2002. במגזר החילוני בלבד הפערים מובהקים אף יותר, ו־37% מההורים מסרו כי בעשור האחרון התגברה אצלם התמיכה בהגירת ילדיהם, בעוד שרק אצל 3% התגברה ההתנגדות להגירת הילדים.

הדאגה המרכזית היא יוקר המחיה והעתיד הכלכלי־תעסוקתי של ילדיהם, ולא במצב הביטחוני: 38% מהמשיבים לסקר אמרו כי היו מעודדים את ילדיהם להגר בשל יוקר המחיה בישראל ואפשרויות התעסוקה המוגבלות, ורק 12.9% ציינו את המצב הביטחוני כגורם העיקרי. להורים נמאס להגיד לילדיהם עד גיל 18  לא תלכו אל הצבא ומעדיפים לשלוח אותם למדינות ללא צבא.  אומנם זו לא הסיבה העיקרית אבל מסתמן שעם חוסר העתיד התעסוקתי לצעירים זה קש ששבר את גב הגמל. הורים מציינים גם את שעות העבודה הרבות בישראל בלי יכולת לקנות דירה או אפילו לגמור את החודש.

. 70% מהנשאלים בסקר "מדגם" סבורים כי לדור הצעיר קשה יותר לדאוג לעתידו הכלכלי מאשר לדור ההורים, ורובם המוחלט של ההורים לצעירים מעל גיל 21 (94%) מעניקים להם תמיכה כלכלית מסוימת. יותר ממחציתם מצהירים כי הם מעניקים סיוע "משמעותי ביותר" לילדיהם. "

גם מחקר של  מכון טאוב, מראה  את ההידרדרות הכלכלית של צעירים בני מעמד הביניים, וחושף שחיקה מבהילה בשכרם של צעירים אקדמאים, עלייה במספר המשפחות הצעירות המתגוררות עם ההורים וירידה אצל אותם צעירים בבעלות על נכסים וביכולת לרכוש דירה.

עם זאת, ההורים אומנם דואגים לעתיד הילדים, אך לא היו רוצים להיפרד מהילדים.  65% מההורים אמרו כי לא היו מביעים כל התנגדות להגירת ילדיהם, אך רק 4% אמרו כי היו שמחים אם הדבר היה מתרחש. במגזר החילוני הפער גדולי יותר: 78% מההורים החילוניים הצהירו כי לא היו מביעים כל התנגדות להגירת ילדיהם, אבל רק 5% מסרו כי היו מרגישים שמחה על הצעד הזה.

הרבה הורים מרגישים שמכרסמים  בזכויותיהם של הילדים  לטובת בעלי אינטרסים שונים, בהם קבוצות דמוגרפיות כגון החרדים והמתנחלים מחד, ואילי הון בעלי אינטרסים כלכליים מאידך. גם האתוס הציוני נשחק ויותר הורים מציינים שאם המדינה לא חשה  חובות כלפי ילדיהם, הם לא חשים חובות כלפיה.

חלק מההורים אינם רואים בתופעה ירידה של ממש אלאלעידוד ניצול הזדמנויות זמני כמו לימודים או רילוקיישן, בעיקר בענף הייטק, שם,פתוחות יותר הזדמנויות.

כיום חיים מחוץ לישראל כ־200 אלף צברים מעל גיל 15, כמחציתם בארצות הברית. ובעשור האחרון הגישו ישראלים כ־5,000 בקשות בממוצע בשנה לאזרחות במדינות מרכז ומזרח אירופה. עם זאת, לא כל מי שמגיש בקשה מיד רוצה להגר אלא הוא רואה בזה הזדמנות למקרה שהמצב יידרדר.

ירידה לצורך עלייה

אלא שבעוד הלמ"ס מתייחסת לקבוצת הירודים כאל קבוצה שניתקה את קשריה עם הארץ וכמעט לא מבקרת בה. ההורים רוצים  לשייך את ילדיהם לקבוצה אחרת. הם אינם רוצים שילדיהם יקבעו את חייהם במדינה רחוקה ולעולם לא יבואו לבקר. הם רוצים שילדיהם ייהנו מיתרונות ההגירה ויחסכו הון שישרת את הדור הבא, אבל עדיין ישמרו על זיקה מסוימת לארץ, ואולי אפילו יינצלו הזדמנות לחזור כשיהיה טוב יותר.

דווקא הילדים לא ממהרים להגר