מעודכן ל-05/2019
אחת הרעות החולות של תעשיית קרנות הנאמנות היא האפשרות הפשוטה והמהירה של מנהלי קרנות למחוק, אם הם רוצים, את ההיסטוריה. זה עובד כך – פותחים הרבה קרנות בכל קטגוריה, ואז מכוונים לאסטרטגיות שונות בידיעה שסיכוי טוב שיהיו כאלו שיבלטו בקטגוריה ויהיו כאלו שיאכזבו.
ולהמחשה – תדמיינו (וזה מקרה תיאורטי בלבד) שמנהל קרנות מסוים יקים 4 קרנות אקטיביות שונות (קרנות מנהלות ולא מחקות מדדים) תחת הקטגוריה של ת"א 125 – בקרן אחת תהיה חשיפה גדולה למניות פיננסים; בקרן השנייה תהיה חשיפה גדולה למניות תרופות, בקרן שלישית החשיפה למניות תהיה רק 50%, ובקרן הרביעית החשיפה תהיה 120% (דרך אופציות ונגזרים). הקרנות האלו אמנם באותה הקטגוריה, אבל ברור לחלוטין שהם יספקו תשואות שונות לגמרי כשיש סבירות טובה, שבין הקרנות האלו, תהיה נציגות בצמרת הקטגוריה ומנגד גם בתחתית.
תוכן עניינים; ניתן להקליק על הקישור הרלבנטי
התרגיל של מנהלי הקרנות
בעצם מנהל הקרנות כאן הולך על בטוח – המטרה שלו להגיע לדירוגים הגבוהים במערכות הבנקים, וברגע שהוא "מהמר" על כמה כיוונים וכמה חשיפות, הסיכוי להגשים את המטרה גבוה. אלא שזו כמובן לא חוכמה, זו אפילו הטעייה, במה באמת מאמין מנהל הקרן – בחשיפה גבוה או נמוכה; במניות התרופות או במניות הפיננסיים?
הבלבול הזה רע למשקיעים בקרנות, וטוב למנהל הקרנות – הוא מגיע לדירוג טוב במערכות הבנקים, וזו חזות הכל, ברגע שכובשים את הדירוג, יועצי ההשקעות בבנקים מזרימים לקרן את כספי הלקוחות שלהם – כספים חדשים, כספים מקרנות שירדו בדירוג. ככה הקרן מתנפחת ומתנפחת, וזו המטרה – קרן גדולה משמעה דמי ניהול גדולים יותר.
אלא שיש "גיבנת" – מה אם הקרנות הלא טובות (בלשון המעטה). ובכן, תתפלאו – בחסות רשות ניירות ערך, ניתנת למנהל הקרן לשנות את מדיניות הקרן ואז נמחקת ההיסטוריה של הקרן. פשוט – קרנות לא טובות, אפשר (וזה קורה בפועל!) לשנות להן מדיניות, להעביר אותן לקטגוריה שונה, ולמחוק להם את ההיסטוריה.
ולהמחשה – נניח שהקרן עם החשיפה הנמוכה (הקרן השלישית) היתה גרועה בביצועים. אז מנהל הקרן יכול לקבוע שהמדיניות החדשה של הקרן תהיה פיזור ההשקעה בין מניות לאג"ח, תחת קטגוריה (ומדד ייחוס) אחרים לגמרי. ההיסטוריה תיעלם, וכך בעצם יכול מנהל הקרן להישאר עם הקרנות הבולטות, אלו שמביאות לו גיוסים.
איך לזהות שינוי מדיניות בקרנות?
אז החלטנו להרים את הכפפה. אנחנו נעקוב כאן מדי חודש אחרי הקרנות ששינו מדיניות. אגב, חשוב להדגיש שיש מצבים של שינוי מדיניות טכני – בגלל שינוי במדדים, או שינוי מדיניות אמיתי – בגלל גישת השקעה אחרת.
אנחנו ננתח את שינוי המדיניות ונבהיר לכם הגולשים האם מדובר בתרגיל או מהלך אמיתי או טכני של מנהל הקרן.
בינתיים נוכל לספר לכם את הנתון המפחיד הבא – מתחילת השנה היו עשרות שינויי מדיניות, כאשר הקצב השנתי של כמות השינויים הוא כ-80. חלק משמעותי משינוי המדיניות האלו הם שינויים קלים או שינויים טכניים, ועדיין יש עשרות טובות של שינוי מדיניות בשנה (קרוב ל-50 בממוצע של השנים האחרונות) שנעשים כנראה כדי לצאת מהרשימה, כדי לצאת מהקטגוריה, כדי להסתיר ולהעלים את ההיסטוריה (את התשואות החלשות).
ילין לפידות, אלטשולר שחם ואנליסט – לא משנות מדיניות
נתחיל עם המחמאות. בתי ההשקעות – ילין לפידות, אלטשולר שחם ואנליסט כמעט ולא משנים מדיניות השקעה של קרן נאמנות. הם לא פועלים בשיטה המתוארת למעלה. אגב, זה לא מפריע להם להיות דווקא בצמרת הביצועים של תעשיית הקרנות (בשנים האחרונות), וזה מלמד שנראה שכדאי להתמקד בביצועים ולא בתרגילים.
הראל, פסגות ומגדל – משנות מדיניות
בצד החברות שמשנות יחסית הרבה את מדיניות ההשקעה בקרנות שלהן ניתן למצוא את הראל, פסגות ומגדל. מנהלי הקרנות בגופים האלו שינוי למשל בשנה שעברה מדיניות ביותר מ-10 קרנות (כל אחד מהם) ומחקו את ההיסטוריה של התשואות. גם את תחילת השנה הם פתחו בשינויים לא מעטים.
השאלה הגדולה היא למה מאפשרים למנהלי הקרנות להפעיל את "המחק" ולמחוק את ההיסטוריה. התרגיל הזה ביודעין פוגע במשקיעים הקטנים, כשמעבר לכך תחשבו גם על הנזק המצטבר שעלול שינוי מדיניות לגרום – המשקיע הלך לישון עם קרן אג"ח והתעורר עם קרן מעורבת, קרן מנייתית ברמת סיכון שונה לחלוטין. זה לא מה שהוא התכוון להשקיע בו. אז נכון, הבנקים שולחים מכתבים מעבירים מיילים, הם אמורים לעדכן את הלקוח בשינוי מדיניות בקרן. אלא שבפועל הרבה מאוד מהתכתובות האלו לא מגיע ליעדן, וגם אם מגיע, זה לא ממש ברור למשקיע הקטן.
עמלת הפצה בקרנות נאמנות – מה זה? ואיך זה מתגלגל לכיס שלנו?
קרנות עוקבות – מה זה? והאם הן יביאו את הבשורה לתעשיית קרנות הנאמנות
ככה תבחרו קרן נאמנות – בדקו את דמי הניהול שלא יחסלו את התשואה!
