על פי החוק, יכול עובד לבחור בעצמו סוכן פנסיוני דרכו יצטרף לגוף פנסיוני. העובד גם רשאי לא להשתמש כלל בשירותיו של יועץ. על פי החוק, חייב המעביד לכבד את הבחירה העובד. אם העובד הצליח להשיג תנאים והטבות בעצמו, המעסיק חייב לכבד גם אותן. המעסיק לא יכול לכפות על עובד לעבוד עם סוכן מסויים או למנוע ממנו לעבוד עם הסוכן שבחר לעצמו.

בית הדין הארצי לעבודה קבע כי העובד רשאי גם לבחור מוצר פנסיוני שאין בו מרכיב של ביטוח למקרה של אובדן כושר עבודה.

צו ההרחבה שנכנס לתוקף ב-2008 מחייב את המעסיקים לבצע הפרשות לפנסיה עבור העובדים שלהם. בצו ההרחבה מצויין במפורש כי הביטוח הפנסיוני יכול להיות בקרן הפנסיה או ביטוח מנהלים "ובלבד שתכלול גם כיסויים למקרה מוות ונכות באותה קופה או בקופה אחרת".

בהחלטה שהתקבלה ב-2015, נקבע כי מאחר ולעובד ניתנת הזכות לבחור את הגוף שינהל את כספי הפנסיה שלו, על העובד לבדוק את תנאי הביטוח אליו מעביר המעביד את הפרשות הפנסיה. בית המשפט לענייני עבודה, בהחלטה זו, פטר בעצם את המעסיקים מאחריות לגבי תכולת הביטוחים אליהם הוא מפריש את הכספים. בית הדין הכיר אומנם במחוייבותו של סוכן הפנסיה לפרט ולהסביר לעובד מה המשמעות של הצטרפותה לביטוח מנהלים ועל תנאי הפוליסה, אך לפי קביעתו, המחוייבות של סוכן הביטוח איננה קשורה למחוייבותו של המעסיק. בית המשפט קבע כי העובד הוא זה שמחליט אילו רכיבים תכלול הפוליסה שלו.

הפסיקה קובעת כי תכלית החוק היא לאפשר לעובד לבחור את המוצר הפנסיוני ללא התערבות המעסיק, על מנת שיוכל להתאימו לצרכיו האישיים. באחת הפסיקות שעסקו בעניין נקבע כי: "עיקרון חופש הבחירה המלא שניתן לעובד לקביעת סוג המוצר הפנסיוני המועדף עליו הוא עיקרון יסוד בדיני הפנסיה. ניתן לדמות עניין זה לכך שכשם שהמעסיק אינו צריך לוודא מה נעשה עם המשכורת שאותה הוא משלם לעובד, כך גם למעסיק אסור להתערב במה שנעשה עם כספי הפנסיה שאותם הוא מעביר לקרן עבור העובד, כאשר מבחינתו של המעסיק עניין זה צריך להיות בבחינת 'שגר ושכח'".

על פי הפסיקה,המעורבות של המעסיק בבחירת המוצר הביטוחי והכיסויים הכלולים פוגעת בפרטיותו של העובד. העובד יכול לבחור, מרצונו החופשי, בביטוח מנהלים ללא כיסוי של אובדן כושר עבודה, ולמעסיק אין אפשרות להתערב בבחירהשלו. אם המעסיק מסרב לבצע הנחיה של העובד לבטח אותו בביטוח שלא מכסה אובדן כושר עבודה, זוהי עבירה פלילית.

המשמעות של הפסיקה הזאת היא שעל העובד מוטלת כל האחריות לבדיקה מראש של הכיסוי הביטוחי אותו הוא מקבל בבטוח המנהלים או קרן הפנסיה. פעמים רבות העובדים מותירים את ההחלטה והבחירה של קרן הפנסיה בידי המעסיק ואינם טורחים לברר איזה מוצר הם מקבלים ומה ההשלכות של ההסכמה שלהם לקנות את המוצר הביטוחי שבחר עבורם המעסיק.