בפינלנד כבר החליפו את מדינת הרווחה הנקודתית במתן כסף לכל אזרח, 560 יורו. גם הכלכלן הצרפתי תתומאס פיקטי מעוניין לתת 120 אלף יורו לכל צעיר.

פיילוטים דומים בוצעו בצורות שונו תבארצות הברית, הולנד, קנדה, איטליה וסקוטלנד. רעיונות דומים נבחנים בידי ממשלות צרפת וטייוואן, ואפילו הודו, המדינה השנייה הכי מאוכלסת בעולם, השלימה ניסוי מוצלח שבעקבותיו היא שוקלת להעניק שכר אוניברסלי לכל 1.3 מיליארד אזרחיה. המטרה היא להתמודד עם הפער המחריף בין המשרות שהולכות ופוחתות לבין האוכלוסייה שרק גדלה וגדלה. מתוף תפיסה שבעתיד מעט יצליחו לפרנס את עצמם.

החשש העיקרי הוא מאבטלת טכנולוגיה ומהחלפת  בני אדם במכונות ובמחשבים, הליך שכבר מתרחש באלפי משרות. זו בעיה שמאפיינת את כל מדינות המערב:  ועל פי מחקר  מאוניברסיטת אוקספורד, כ־47% מכל התעסוקה האמריקאית נמצאים בסיכון גבוה להיות מוחלפים על ידי אוטומציה בתוך עשור או שניים.

אובדן העבודה יתרחש בטוח מתישהו, השאלה מתי. השאלות שעולות איך יתמודדו המדינות עם שכר אוניברסלי וכן איך תשתנה הסביבה הרגשית והקוגניטיבית שלנו.  כך האמירה תעבוד קשה תצליח הופכת פחות ופחות רלוונטית כשאין עבודות.

בניגוד לאירופה, בישראל ובארצות הברית שיעורי אבטלה נמוכים,  אבל גם החוב תופח, גם הרבה משרות הן חלקיות זמניות או של עצמאים בהכנסות מתחת לעול המס, כך שהרבה עובדים מתחת לקו העוני.

בארצות הברית כבר יותר ויותר מאבדים את חיייהם באמצע החיים בגלל מעבר לאלכוהול משום שלא מצאו מקומות עבודה, בעוד העולם מתייקר. העבודה שתופסת את מרבית חיינו היא כבר לא רק מקור כסף אלא גם זהות, משמעות וסיפוק.

ממשיכים לעבוד גם כשלא צריכים

68% מהאמריקאים 2013 אמרו שימשיכו לעבוד גם אחרי שיזכו ב־10 מיליון דולר בלוטו. למה בעצם? התשובות היו (בסדר יורד) חשש משעמום, תחושת מטרה והישג, ביטחון כלכלי והחברים מהעבודה. לפי גישות מסוימות, נצטרך למצוא את אלו במקומות אחרים.

מקורות המימון לדעת התומכים בשכר אוניברסלי לכול הוא קצבאות העברה, כמו ביטוח לאומי אצלנו, ומס חברות. אלא שאם סופרים את ישראל, מצבו של ביטוח לאומי לא יצליח לספק הכנסה כזו ואף יש דרישה להורדת קצבאות קיימות. על הטענה כי מסי החברות יבריחו משקיעים ויצירת מקומות עבודה אומרים התומכים שהחברות יצרו מספר מקומות עבודה שולי ביחס לכלל מקומות העבודה וגם שחלקן שולי בצמיחה.

ומה  לגבי הטענה שמימון מממן פרזיטים? על כך אומרים התומכים מחקרים מראים שגם מי שמקבל סובסידיה מחפש לעבוד, מהסיבות שהזכרנו, אפילו בשביל משכורת נמוכה. גם ממילא מדובר במשכורות  שכר מינימום שאף אחד לא רוצה להישאר בהן.

כך למשל ניתנה תוספת הכנסה לנסיינים בניסויי בניו ג'רזי שנערך במשך שלוש שנים, מ־1968, בקרב 1,357 משקי בית שהכנסתם השנתית הממוצעת היתה 1,100 דולר. בתוספת ההכנסה הבסיסית  הם הגיעו בממוצע ל־5,348 דולר — 32 אלף דולר לשנה במונחי 2014. תוספת ההכנסה לא גרמה לאנשים האלה להרגיש שהתעשרו ושהם יכולים להפסיק לעבוד. למעשה, הרגלי העבודה שלהם השתנו באופן שולי בלבד. הגברים קיצרו את שבוע העבודה שלהם בפחות משעה, והנשים בחמש שעות — שהוקדשו כולן להשקעה בילדיהן.

בישראל  בלוגים כמו הסולידית מראים שאפשר כבר עכשיו עם הון עצמי, צריכה מתונה והשקעות נבונות להימנע מעבודה לאורך זמן, גם בלי סובסידיה ממשלתית. העלם החדש יהיה עולם שעובר מייצור וצמיחה לכלכלה מקיימת ולצריכה נמוכה.

ארוחה בעבודה – מה אומר החוק, ואיפה מקבלים ארוחה מהמעסיק

האם לחפש עבודה בחגים? לא מה שחשבתם