דיור בר השגה זה עניין מורכב – האם הציבור צריך לממן דיור בר השגה לכאלו שאין להם? זה לא ממש בטוח, זה ממש לא מובן מאליו. ואיזה דיור בר השגה – שכירות , שכירות מוזלת, דיור קבע? הנחה על דירת מגורים? מדובר בסכומים גדולים שעולים לקופה הציבורית הרבה מאוד כסף, והשאלה הגדולה – האם הציבור אמור לממן לציבור אחר דירות. אחרי הכל, רוב הציבור מתקשה לרכוש דירה, ועובד כל חייו כדי להגיע לדירה. אז למה שהם – אלו שגם כך מתקשים – יעזרו למישהו אחר?

כך או אחרת, הממשלה שלנו כבר קבעה בשבילנו והיא מקדמת כמה מסלולים של דיור בר השגה. הצעת החוק לקידום דיור בר השגה אושרה לקריאות שניה ושלישית בוועדת הרפורמות. על רקע האישור אמרה, יו"ר הוועדה, ח"כ עזריה: "לראשונה בישראל הסדרנו בחוק מנגנון של שכירות במחיר מופחת".

ועדת הרפורמות, בראשות ח"כ רחל עזריה אישרה (שימו לב), פה אחד, לקריאות שניה ושלישית, את הצעת החוק של ח"כ רועי פולקמן לתיקון חוק התכנון והבנייה, שמטרתה לעודד בנייה של דיור בהישג יד.

הצעת החוק מבקשת לאפשר לוועדות מקומיות ומחוזיות להעניק תוספת שטח בנייה ליזמים ובתנאי שהדירות שיתווספו לפרויקט יוקצו לשכירות ארוכת טווח, למשך 20 שנה. בנוסף קובעת ההצעה כי 25% מתוך דירות אלה יושכרו במחיר מופחת, למי שיימצא זכאי, ולפי סדר שיעלה בהגרלה. כל דירה במחיר מופחת תושכר לזכאים לתקופה של עד חמש שנים, במטרה להבטיח חלוקה של ההטבה בין מספר משקי בית, ובתום 20 השנים יוכל היזם למכור את הדירות בשוק החופשי.

דיוני הוועדה בהצעת החוק עסקו רבות בשאלה מהו מחיר מופחת, ולבסוף הנוסחה שהתקבעה היא שהמחיר יהיה 20% מתחת למחיר השוק לפי השמאי הממשלתי הראשי, ובלבד שלא יהיו מעל תקרה, שנקבעה גם היא בחוק (עד 10% מעל המחיר הממוצע הארצי לשכר דירה בדירת 4.5-5 חדרים לפי פרסומי הלמ"ס). הצעת החוק גם הוסיפה אפשרות לרשות מקרקעי ישראל להגדיל את אחוז ההפחתה בקרקעות שבבעלותה, ולרשויות המקומיות, לקרקעות שבתחומן, להקטין או להגדיל את שיעורי ההפחתה, בהחלטה מנומקת ועל פי קריטריונים המפורטים בחוק.

מי זכאי לדיור בר השגה?

הוועדה אף דנה רבות בשאלה מיהו זכאי לדיור בהישג יד, והאם נכון ללכת למבחן לפי בעלות על דירה, מבחן הכנסה או מבחן הון. לבסוף, הוחלט כי זכאי יהיה מי שעומד בתנאי הסף לפי  החלטת הממשלה לעניין "מחיר למשתכן", למעט במקרה של יחיד שיכול להיות זכאי כבר מגיל 26, ובנוסף שר האוצר יהיה רשאי לקבוע תנאים נוספים בתקנות, לאחר התייעצות עם שר השיכון ונציגות הרשויות המקומיות, אשר יועברו לאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת.

שר האוצר אף יתקין עד חצי שנה מיום פרסום החוק תקנות לאופן עריכת ההגרלות ע"י הרשות המקומית, או היזם, אם הרשות המקומית לא תרצה לערוך אותן,  אשר הפרתן תגרור ענישה – הן מאסר והן עיצומים כספיים – על מי שיעבור על תקנות אלו.

הוועדה שמעה היום כי ח"כ פולקמן גיבש הסכמות עם פורום ה-15 ומרכז השלטון המקומי, הן לגבי קביעת הזכאות בתקנות, והן לגבי האפשרות של השמעת עמדת הוועדה המקומית או הרשות המקומית בפני ועדת התכנון המחוזית, בעת שהיא מחליטה על מתן התוספות לפי החוק.

לאור ההסכמות, ולאחר דיונים רבים, אישרה הוועדה, כאמור, פה אחד, את הצעת החוק לקריאות שניה ושלישית. לאחר ההצבעה אמר ח"כ פולקמן: "כחלק מהמענה הכולל למשבר הדיור וכן לשם צמצום הפערים החברתיים על ידי מתן אפשרות לחסרי דירה לשכור יחידות דיור במחירים נורמליים, הצעת החוק הזו מהווה המשך ישיר לחוקים המהווים שורה של הסדרים בעולם השכירות, ביניהם גם חוק עידוד השקעות הון".

"מטרת החקיקה לייצר אלפי דירות מוזלות. ולא לייצר אפליה בין מגזרים או בין יישובים. יש מקום לדיון בזכאות ונקבע לכך מנגנון בחוק. עכשיו על ראשי הערים להרים הכפפה ולייצר פתרונות מוזלים לצעירים. נמשיך לעשות למען הצעירים ולמען שכירות ארוכת הטווח".

יו"ר הוועדה, ח"כ רחל עזריה, סיכמה את הדיון ואת תהליך אישור הצעת החוק: "סללנו פה את תחילת הדרך ליצירתו של שוק שכירות ארוכת טווח במדינת ישראל, במסגרת הפתרונות למשבר הדיור, ובה בעת חוקקנו אפשרות בחוק לקיומו של שכר דירה מופחת, לראשונה."

"עשינו עבודה רבה בחוק הזה להביא עוד פתרון לצעירים, שייתן להם יציבות לטווח ארוך, וכמובן שהמבחן יהיה בביצוע, ולכן במושב הבא גם נקיים ישיבת מעקב על התקדמות התקנות. השלטון המקומי ומשרדי הממשלה השונים עברו איתנו תהליך ארוך פה בוועדה, ואני מבקשת להודות להם על תרומתם הרבה לעיצובו של החוק".

במקביל לדיור בר השגה דרך שכירות בהנחה, יש שאלה גדולה סביב דיור בר השגה בכלל. מדובר על בנייה של דירות שיימכרו בהנחה לזכאים בדיוק בר השגה. אז נכון, יש את הזכאים למחיר למשתכן, יש את הזכאים שישכירו דירות בדיור בר השגה, ויש עוד רבבות ואפילו יותר שאין להם דירות.

על פי דו"ח של מרכז אדווה בעניין הדיור, ההוצאה המשפחתית על דיור, במיוחד בששת העשירונים הראשונים עלתה משמעותית. עוד עפ"י הדו"ח, בנייה מסיבית של דיור ציבורי ע"י המדינה, עשויה לקדם פתרון בר השגה של משבר הדיור. על רקע זה מתקיימים דיונים שוטפים בוועדת הכספים.  הציבור הזה, לצד חברי כנסת רבים קראו לממשלה לזנוח את התכניות הקיימות, כגון מחיר למשתכן, ולעבור לבנייה ישירה של עשרות אלפי יחידות לדיור הציבורי לצורך השכרה לטווח ארוך, לא רק כמענה למחוסרי דיור נזקקים, אלא גם לכאלו שידם אינה משגת רכישת דירה. חברי הכנסת היו תמימי דעים בכך, שפתרון אמיתי ניתן להשגה רק באמצעות תקצוב ישיר של בנייה ולא באמצעות יזמים פרטיים.

   במהלך הדיון התפתח עימות מילולי בין יו"ר סיעתו של שר האוצר, ח"כ רועי פולקמן, לבין ח"כ אורלי לוי-אבקסיס, שניהם מבין יוזמי הדיון. בשלב מסוים, הרחיק מ"מ יו"ר ועדת הכספים, ח"כ יצחק וקנין את ח"כ לוי-אבקסיס, שתקפה בחריפות את ח"כ פולקמן בטענה, כי הממשלה שבה חבר שר האוצר מסיעתו לא עושה דבר לפתרון משבר הדיור. לאחר שפולקמן השיב לה, כי היא היתה חברת קואליציה בכל הממשלות האחרונות וחרף זאת, לא עשתה דבר בנדון, הוויכוח ביניהם התלהט. את הדיון יזמו חברי הכנסת: אורלי לוי (אבקסיס), רועי פולקמן, דב חנין (הרשימה המשותפת), קסניה סבטלובה (המחנה הציוני), עיסוואי פריג' (מר"צ).

      ח"כ רועי פולקמן: "יושבים פה אנשים שהיו בממשלות הקודמות שלא בנו דירה אחת ומתלוננים בזמן שאנחנו עובדים לתקן טעויות עבר. שמח על מסקנות דוח מרכז אדוה, שכן המשימה המרכזית מבחינתנו היא לטפל במחסורי הדיור. היכולת לייצר דיור ציבורי באזורי ביקוש היא מוגבלת שכן אין הרבה קרקעות של המדינה באזורי ביקוש. אחד הכשלים המרכזיים עד היום הוא שאין כלים לעודד את השוק הפרטי כדי ליצור דיור מוזל ולהוריד את מחירי הדיור. על-כן, אנחנו מקדמים את חוק 'דיור בהישג יד' שנועד לתת זכויות בניה בכפוף לבניית דירות במחירים מוזלים ובנוסף, חוק עידוד השקעות הון שמטרתו לתת הטבות מס ליזמים שיבנו דיור בר השגה. הפתרון ברוב המדינות בעולם הוא דיור בהישג יד לטווח ארוך וגם בישראל זו המטרה שלנו כדי שירדו המחירים באזורי הביקוש. גם לגבי דיור בקרקעות ציבוריות אנחנו מטפלים באמצעות תכנית 'מחיר למשתכן' ונותנים לקבלנים פרטיים את האפשרות לבנות בתנאי שיענה על קריטריונים של דיור מוזל".

     ח"כ אורלי לוי: "אין ממש בתכניות שעל הפרק. 22 מיליארד ₪ מסתובבים כיום בשוק הפרוע של השכירות, כסף של אנשים שלא יכולים לרכוש דירה וזה כלי להעצמת הפערים במדינה שלנו. זו העברת ההון מאוכלוסייה חלשה לחזקה, זה הולך לשלושת העשירונים העליונים. עד שנת 2000 היו 107 אלף דירות בדיור הציבורי והיום כ- 60 אלף בלבד. הגיע הזמן שהמדינה תתחיל לשלוט במה שקורה בשוק. בהתנהלות נכונה של המדינה יש אפשרות לשלוט בכשלים של השוק החופשי. כיום משכירי דירות דורשים ערבויות אותן ניתן לממש בכל רגע נתון. המדינה צריכה לבנות בעצמה. כיום המדינה מוציאה כמעט 2 מיליארד ₪ להשתתפות בשכר דירה, זה יוצא 800 ₪ בממוצע לאדם וזה כלום. קשיש שמקבל כזה סכום צריך למצוא בשוק הפרטי מי שישכיר לו דירה והוא עצמו ישלים את הפער. מאיפה בדיוק, מקצבת הזקנה? בגלל שיש רק 2% דירות בדיור הציבורי מעלים את הקריטריונים למיטת סדום ורק מישהו רגע לפני הקבר יכול לזכות בה. צריכים להתחיל בתכנית ארוכת טווח שהמדינה צריכה להחזיק לפחות 50% משוק הדירות לשכירות. לא רק דיור ציבורי לנזקקים אלא תמהיל שגם כאלה צעירים שלא משיגים".

     ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): "הדיור הציבורי עבור הממשלה הוא ילד חורג שלא רוצים לטפח אותו ורוצים לצמצמם אותו ובטח ובטח שלא להרחיב אותו. הממשלה פועלת לצמצום הדיור הציבורי. הקונספציה הבעייתית פה – שלכל אחד צריך שתהיה דירה פרטית זו הבעיה. דיור ציבורי באירופה וארה"ב זה לא רק לנזקקים אלא גם אפשרות להתרומם לזוגות צעירים וכד'. גם למי שלא עונה על ההגדרה המדוייקת של הממשלה מיהו עני".

     ח"כ אילן גילאון (מר"צ) החליף את ח"כ פריג' בדיון ואמר: "יש תפיסות עולם מיושנות-קפיטליסטיות בראייה של מהי דירה. פעם חשבו שקורת גג היא זכות יסוד שאנחנו צריכים לספק אותה. הבעיה שכיום דירה הפכה להיות סמל סטטוס והשקעה. אך קורת גג היא חלק מחרדת הקיום במדינת ישראל. 50% מאזרחי ישראל צריכים להשקיע יותר מ- 30% על קורת הגג שלהם זה דבר בלתי אפשרי. יש איזו אי הבנה שכל מה שציבורי גרוע. זה עניין של תעמולה קפיטליסטית של אנשים שרוצים לנהל את המדינה באמצעות חברת קבלן ובשיטת ה- BOT.

כל אזרח במדינה זכאי לדעת שלא יהיה לו יותר מדי קר בחורף או חם בקיץ וקצת אוכל במקרר זה העניין של בית ולא של השקעות. נדרש שינוי תפיסתי".

     ח"כ דב חנין (הרשימה המשותפת): "הדוח של אדוה מציע תפיסה אחרת. דיור ציבורי לא רק לשוליים, אלא פתרון חברתי כמו בעולם שצריך להיות לעשרות אחוזים מהחברה, שהמדינה לא תשקיע את הכסף בפתרונות מוטעים אלא באחוזים ניכרים אחרת לא תיפתר הבעיה".

     ח"כ יוסי יונה (המחנה הציוני): "מילת המפתח; שינוי קונספציה, אחרת אין פתרון. בשנות ה- 60 היו כאן 206 אלף דירות בדיור הציבורי. כיום כ- 60 אלף, כשני אחוזים מהדירות במדינה. בהולנד למשל, 35% מהדירות הן דיור ציבורי. בבריטניה, אפילו אחרי תאצ'ר, מדובר ב- 20%. בצרפת 18.5% דירות דיור ציבורי. אכן נדרש שינוי קונספציה, אחרת אין על מה לדבר. מחיר למשתכן לא נותן מענה מלא, רחוק מזה, כי עדיין צריך הון עצמי וגם לקחת משכנתא. הגיע הזמן ששר האוצר יאמר: נטו דיור ציבורי".

     ח"כ יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): "מחיר למשתכן זה ישראבלוף. הפתרון הוא בבנייה תקציבית, כך למשל עשו בשכונת קריית שרת בחולון שנבנתה מכספיי מדינה ולא באמצעות קבלנים פרטיים. אלו האחרונים צריכים לשמש קבלני ביצוע בלבד ולא כיזמים. במחיר למשתכן, בסוף אנשים זוכים ומוותרים על זכאותם כי הבנייה לא טובה, כי עדיין יקרה וכד'. פשוט צריך שהמדינה תבנה".

     חוקר במרכז אדוה, ירון הופמן-דישון: "הוצאה ממוצעת בעשירון התחתון של 60% על דיור וכ- 40% בעשירון השני. וכל הציבור כולו מוציא מעל שליש מהכנסותיו על דיור.  1.5 מיליון משפחות שלא מסוגלות לקנות דירות גם באמצעות מחיר למשתכן, כל השיטות כל עוד מתבססות על השוק הפרטי יקרות מדי ובשורה התחתונות לא נותנות מענה לששת העשירונים הראשונים. כל עוד התפיסה הזו נמשכת שמי צריכים לתת פתרונות שכירות לטווח ארוך הם יזמי נדל"ן הם אומרים לא משתלם לנו תסבסדו לנו. אז אנחנו אומרים שזה כבר לא יקרה מעצמו מהשוק הפרטי והמדינה כבר מבינה שצריכה להשקיע כסף, אז אנחנו אומרים תסתכלו בעולם – מדינות כבר בונות בעצמן ופותרות בעיות של משבר דיור ונותנות מענה ל- 60% מהאוכלוסייה. כשמדינה בונה דירות לא משלמת על הקרקע, לא משלמת מע"מ ולא צריכה להרוויח מזה ולשווק ולא פרסום הדירות האלה ישווקו במחירים מצחיקים – דירות במרכז יכולות להיות משווקת ב- 2,400 ₪. על אותן קרקעות שמשווקים היום מחיר למשתכן".

     מ"מ יו"ר ועדת הכספים, ח"כ יצחק וקנין, סיכם: "גם כששר השיכון היה ממפלגתי אמרתי שמחיר למשתכן, שהחלה כבר אז, לא תעזור. כיום כל הנושאים באותה מפלגה. האוצר, שיכון וכד' ועדיין לא מצליחים לפתור את המשבר. אם רוצים באמת לפתור את הבעיה צריכה להיות בנייה של המדינה, אחרת לא יהיה פתרון. ישראל כץ לא קוסם – פה בוועדה לפני 6-8 שנים שמנו 30 מיליארד ₪ לפיתוח תשתיות לתחבורה. וככה צריך לעשות לבניית דיור ציבורי. אמרתי אז, היה צריך לקחת כפרוייקט לאומי כמו בתחבורה ושימו כסף כדי לפתור את מצוקת הדיור".       וקנין: "בכל אחת מהשנים הקרובות המדינה צריכה להקצות 4-5 מיליארד ₪ לדיור, כמו שנעשה בתחבורה והבעיה תיפתר. כל הפתרונות שבוצעו ומקודמים עד היום לא מספקים את הפתרון למצוקה"