נהג זוכה מפגיעה ברשלנות בהולכת רגל במעבר חצייה, ובית המשפט האשים את המדינה. לפי השופטת, "לא עלה בידי המאשימה להוכיח את אחריותו של הנאשם לגרימת התאונה ואת התנהגותו הרשלנית בגרימתה".
סיפורנו מתחיל כשהנהג נסע ברכבו ובכתב האישום תואר שפגע בהולכת רגל מבוגרת, מכיוון שלא הבחין בה במעבר חצייה. העבירות שהואשם בהם: אי מתן .זכות קדימה להולכי רגל במעבר חציה, נהיגה בקלות ראש, התנהגות הגורמת נזק ועבירה שגרמה לחבלה של ממש
המדינה תמכה ללא סייג בעדותה של הולכת הרגל, שלפיה הנאשם לא עצר לפני מעבר החצייה. היא אף הצביעה על מיקום הפגיעה וסימנה אותו על תצלום. בוחן התאונה קבע כי אי מתן זכות קדימה להולכת במעבר חציה, היא אשר גרמה לפגיעה בהולכת הרגל. המדינה תמכה בגרסה זו. התאונה התרחשה במצב של "אור ירוק משותף" לנאשם ולהולכת הרגל.
הנאשם לא הכחיש שפגע בקשישה, אך דחה את טענות בוחן התאונה לאחריותו והאשים אותו שלא ביצע שחזור שלה בניגוד לנוהלי המשטרה, וכן טען שלא זומנו עדים, אף שהיו כאלו.
בפסק הדין קבעה השופטת כי "הנאשם נהג את רכבו בזהירות המתבקשת גם בהיותו בפקק תנועה, חצה את הצומת בחסות האור הירוק, שמר מרחק, אף על פי גרסת הבוחן, מהרכב שלפניו, ונהג במהירות איטית אשר הוגדרה על ידי הבוחן מהירות גלישה כאשר החל לנסוע בכוון נסיעתו".השופטת ציינה כי גם גרסתה של הולכת הרגל לגבי למיקום התאונה התקבלה בהסתייגותו של הבוחן.
הבוחן אף הודה כי ישנה הנחיה להמליץ על הגשת כתב אישום בכל מקרה של חבלה להולכת הרגל במעבר חציה, והסכים כי שדה ראייתו של הנאשם הופרע במהלך נסיעתו.
על כך כתבה השופטת "אחריות נהג המתקרב למעבר חציה אינה אחריות מוחלטת, ועל מנת להכריע בשאלת רשלנותו של נאשם, יש לבחון האם הוכח כיצד ארעה התאונה והאם בנסיבות העניין ניתן היה למנוע אותה".
השופטת קיבלה את טענות התובע כי הבוחן הסתפק בעדויות במקום בעדויות בשטח ואף ביקרה את המדינה על שלא עשתה ניסיון משמעותי לאתר עדי ראייה
נוספים.
המוסדיים לא מגנים על הכספים שלכם: כמעט לא הגישו תביעה על רשלנות
השקעתם בניירות ערך והפסדתם הכל (ואפילו נוצרו לכם חובות) – ייתכן שגם הבנק אשם (ברשלנות)