בראיון לכלכליסט הסבירה ד”ר מריאלה אלפונסו, אחת המומחיות הגדולות בעולם לתכנון להולכי רגל, את החשיבות של התחום. אלפונסו מומחית בתחום שנקרא הליכתיות, התאמה של מרחב עירוני להולכי רגל. לא מדובר רק בשבילים ובמדרחובים אלא גם במידת  הצל ומספרי הכניסות לחניה ועוד.

אלפונסו בעצמה הקימה חברת תוכנה לניתוח דיגיטלי של רמת הליכתיות, היא הגיעה עד כה לכ־300 פרמטרים שונים המנבאים רמת הליכתיות, המתבססים על 200 מקרי מבחן שנסקרו במשך 15 שנות מחקר.

ואיך סביבה המיועדת להולכי רגל עוזרת לעסקים? אלפונסו מסבירה שסביבה שמעודדת הליכה ברגל למחירי השכירות של עסקים מייקרת אותם.  בעלי חנויות ועסקים מרוויחים יותר מסביבה כזו, ולכן מסכימים לשלם שכירות גבוהה יותר. הרשויות המקומיות נהנות בשל כך ממסים בשיעור גבוה יותר.

התוכנה שלה לא בודקת רק את רמת ההליכתיות, אלא גם בודקת אילו פרמטרים עוזרים להכניס יותר כסף. עם זאת החוקרת מציינת גם כמה חסמים לסביבה כזו, ובעיקר תפיסות שגויות של הרשויות, בין היתר תפיסה של צפיפות כדבר שליליי ועידוד כלי רכב כדי לצבור קהל אוהד.

הרשויות גם לא ששות להיפרד מתקציבים, ושינויים במרחב בנוי יקרים מאוד. אלפונסו מציינת שהתוכנה שלה מציעה תוכנית בהתאם לתקציב. לרשויות עם בעיות תקציב היא מציעה על שיטת קל יותר, מהיר יותר, זול יותר.

היא נותנת כדוגמה את אשוויל שבצפון קרוליינה. שם הוחלט רק לצייר ציורים של פרפרים ענקיים על פני הדרך, באמצע הכביש. באופן מפתיע זה הגדיל מאוד את מספר ההולכים באותו רחוב. אנשים רצו ללכת שם ברגל, וזה הגדיל משמעותית את ההכנסות בו. ההשקעה החזירה את עצמה מהר מאוד.

ומה לגבי ישראל?

החוקרת מסבירה שבישראל החמה, כמו שנחאי ומיאימי, רחובות צרים משולבים בעצים הם הדבר הנכון להולכי רגל, כי שם כל הזמן מוצל גם בעקבות כך שהבניינים קרובים זה לזה.

יתרון נוסף של רחוב צר הוא פחות מכוניות ופחות אספלט שקולט חום. היא מציינת שבעולם יש גם בניינים מעל מדרכות מקורות. תושבי ראשון לציון, חולון, חיפה וירושלים כבר יכולים ליהנות מפיילוט הבודק מדדים שונים של הליכות בעריהם.

המדד מאפשר להעריך ערים בישראל על פי פרמטרים של פיתוח מרחבים להולכי רגל במרכזי הערים וסביב מוקדים מחוללי תנועה, שיפור תשתיות הרחובות לעידוד הליכה ברגל, יצירת נגישות הליכתית בין מוקדים עירוניים והעלאת המודעות להליכה ברגל.

מה המדדים המובילים לנוחות הליכה ברגל

אחד המדדים המובילים לבחון התאמה להולכי רגל הוא צפיפות ועירוב שימושים של עסקים, מגורים ומוסדות ציבור. כולם צריכים להיות קרובים ונגישים במרחק הליכה. עירוב השימושים צריך להיעשות גם באותו בניין כדי להקל על  ההולכים. עוד מומלץ על בלוקים קטנים שלא יאריכו את ההליכה, למשל מרכול גדול החוסם כניסה לגן ילדים, וכן שיהיו מעברים בין בתים ולא למשל שכבישים  ראשיים יחסמו את המעברים הללו ויגדילו את המרחק.

היבט נוסף הוא המדרכות. ברחוב הליכתי ראוי לא ייתכן שלא תהיה מדרכה, ואם כבר קיימת צריכה להיות רחבה מספיק ותקינה ועם כמה שפחות מכשולים בדרך, נייחים או ניידים. יש לעודד שבילים להולכי רגל ומדרחובים שבהם יש להם זכות קדימה.

במקרה של צמתים מרומזרים נעדיף רמזור ארוך גם להולכי הרגל ולא רק למכוניות. בהרבה כבישים ראשיים נעדיף מנהרות וגשרים להולכי רגל. מבחינת מזג אווויר, הולכי רגל מעדיפים רחובות מוצלים ורחובות מוגנים מגשם ואלו שיש בהם ניקוז.

דגשים אחרים הם שילוט, בטיחות ואסתטיקה רחובית. וכן נגישות לאוכלוסיות שונות. מן הסתם גם רחובות רועשים ומזהמים לא מזמינים אליהם הולכי רגל ופוגעים בעסקים.

בית המשפט נגד המדינה: האשימה נהג שפגע בהולכת רגל ללא ראיות

האבלוציה של הקניות – האם הקניונים ישרדו את השינויים בהרגלי הצריכה?

חניה בתל אביב כבר לא אפשרית, מה עושים בעולם