אתמול הוריד הפד' את הריבית באופן מפתיע לאחר יותר מעשור שלא הוריד את הריבית באופן דחוף לפני המועד הרשמי. לא עברה רבע שעה וכבר נמחקה העלייה באג"ח, לקראת סגירת המסחר תשואת אג"ח ארה"ב ל-10 שנים יורדת מתחת ל-1% – נפילה של 9 נק' בסיס מעמידה אותה על 0.999%, שפל היסטורי כמובן (ויום עשירי של ירידה בתשואות).

היום כבר ירידת תשואות גם באנגליה: תשואת האיגרת ל-10 שנים יורדת ב-5 נק' עד ל-0.34% הפרנאוידים חוששים מ"יפניזציה" וקיפאון כלכלי, אבל לא בהכרח בצדק, כך לפי הוול סטריט ג"ונרל.

תשואות אג"ח האוצר האמריקאי הן למעשה מראה לציפיות המשקיעים לריביות בעתיד. לכן, בממוצע בעשר השנים הבאות, הריביות צפויות להיות נמוכות אפילו בהשוואה לרמה הנמוכה מאוד היום ואולי אף שליליות. הסיבה להשוואה ליפניזציה היא כי יפן הייתה במצב כזה במשך שנים.

עם זאת, בשוק כמו בשוק התנועות לא תמיד רציונליות. האג"ח לא בהכרח משקפות את מצב הכלכלה. זה בהחלט נכון ביפן, שבה הצמיחה בריאה הרבה יותר מהתשואות של האג"ח (שהן שליליות לעיתים). כך לפי וול סטריט גו'רנל.

שערי הריבית מתוארים לעיתים כאילו הם נעים במתאם עם הצמיחה הכלכלית בעזרת כוח טבע בלתי ניתן לעצירה. במציאות, הבנקים המרכזיים הם אלו שמעלים ריביות כשהצמיחה בהאצה, ומורידים אותן כשהיא נחלשת. הם עושים זאת בגלל האמונה בין הכלכלנים שאבטלה נמוכה עלולה להגדיל את הביקוש למוצרים ולשירותים מעל מה שהכלכלה יכולה לספק, מה שיוביל לאינפלציה.

היחסים בין האינפלציה והאבטלה מכונים "עקומת פיליפס", אלא שבשנים האחרונות לא שיקפו את המציאות. המחירים לצרכן נראים מושפעים יותר מהגלובליזציה ומכוחם של האיגודים המקצועיים. ביותר מדי מקרים הם לא עוקבים אפילו אחרי מגמות רגילות, מה שמטיל ספק בעצם מושג האינפלציה.

אבל צריך להודות באמת, השפל נראה כמו תיקון לשיאים לא טבעיים באג"ח.

ביקושים של כ-4 מיליארד שקל בהנפקת אג";ח של חברת נמלי ישראל

הרכב הפנסיה משתנה: אג";ח ממשלתיות סחירות במקום אג";ח מיועדות

.