חשבונות הבנקים ללא תנועה / חשבונות רדומים מוערכים בכ-4 מיליארד שקל. מדובר בכספים של בעלי חשבונות שפשוט ניתקו מגע עם הבנק/ הסניף. אולי זה בגלל שינוי מקום מגורים/ שינוי כתובת; אולי פשוט שכחתם מהחשבון ההיסטורי; אולי זה בגלל פטירה של בעל החשבון, נסיעה לחו"ל – יש הרבה מאוד סיבות אפשריות, אבל מה שבטוח שלהרבה אנשים יש כסף והם כנראה לא יודעים עליו.
אין אפשרות פשוטה ומהירה לאתר חשבון כזה. חשבונות פנסיה וגמל ניתנים לאיתור יחסית מהר – ראו כאן. אבל חשבונות בנקים זה כבר סיפור אחר, אם כי מתישהו יהיה פתרון איתור מהיר (השאלה מתי?). בינתיים, אנחנו תלויים בחסדי הבנק. בעבר הלא רחוק דיברו על הקמת מאגר מידע מרכזי עם ממשק אינטרנטי , שיכלול נתונים על החשבונות שאין להם דורש. אבל ההקמה הזו התעכבה, והיוזמה של איגוד הבנקים די התמוססה (לפחות בינתיים).
בפועל, היה ניתן לצפות שהבנקים יאתרו את בעלי החשבונות, אבל זה לא ממש קורה. בפועל, כדי לאתר חשבון רדום , תצטרכו לפנות להנהלה של הבנקים במכתבים. מעבר לכך, אם תעשו זאת, אתם תשלמו עמלה כמובן, והיא יכולה להיות גבוה.
התקנות של המפקח על הבנקים מחייבות את הבנקים בנוגע לחשבונות שנותק בהם הקשר עם הלקוח למעלה מעשר שנים, לדווח עליהם לאפוטרופוס הכללי. מעבר לכך, המפקח על הבנקים הורה לבנקים להשקיע יותר מאמץ בחיפוש בעלי החשבונות. כמו כן, יידרשו על פי טיוטא שהוציא המפקח על הבנקים (ועדיין לא יושמה) למסור בדוחות הכספיים השנתיים את מספר החשבונות ללא תנועה הקיימים בכל בנק והסכומים המצויים בהם.
בינתיים, דממה – כ-220 אלף שקל של חשבונות כאלו מחכים לבעלים שלהם, כשההיקף הכספי מגיע ל-4 מיליארד שקל.
אז מה צריך לעשות כדי שגם במערכת הבנקאית בדומה לגופים המוסדיים יאפשרו לציבור לחפש את הכסף שלהם? נראה שהמכשולים הגדולים עכשיו הם דרישות רגולטוריות שקשורות לאבטחת מידע ולזיהוי והזדהות של הלקוחות מול המערכת הבנקאית. זה ייפתר,בינתיים תוכלו לפנות ישירות להנהלות של הבנקים. זה מעט מתיש, אבל זה הכסף שלכם.