דילוג לתוכן
חדשות    

המלצה למשרד הבריאות: לצמצם טיפולי הפריה מלאכותית בנשים מעל גיל 41

מעודכן ל-01/2020

לטענת הגוף המייעץ, סיכויי ההצלחה של הטיפולים בטווח הגילים 45-43 קלושים – ולכן יש לצמצם את מדיניות הטיפולים בקרב נשים בגילים אלו, במקביל הומלץ להגביר את קצב הפרוצדורות מתחת לגיל 40

הגוף המקצועי המייעץ למשרד הבריאות ממליץ על שינוי במדיניות של טיפולי ההפריה החוץ גופית (IVF) בישראל: הגברה של קצב הטיפולים אצל נשים מתחת לגיל 40, לצד הגבלת מספר ההליכים מעל גיל 41. כיום המדינה מממנת טיפולים בגיל זה ללא הגבלה, במדיניות תקצוב שנחשבת חריגה בהיקפה בעולם.

המועצה הלאומית לרפואת נשים, נאונטולוגיה וגנטיקה ממליצה למשרד הבריאות ולקופות החולים גם לאפשר למטופלות להקפיא ביציות מופרות בלי להשתילן מיד, וכך למנוע טיפולי הפריה עתידיים בגיל מבוגר יותר. על רקע נתונים חדשים שנאספו ביחס לטיפולים בנשים בטווח הגילים 45-43, המועצה קוראת שוב ליישם את המלצתה שנדחתה בעבר ולהוריד את הגיל המקסימלי לביצוע טיפולי הפריה מ-45 ל-44.

מנתוני האגודה הישראלית לחקר הפוריות משנת 2017, עולה כי שיעור ההצלחה של טיפולי הפריה חוץ-גופית בקרב נשים בגיל 45-43 כמד על 3.8%. זאת לעומת שיעור של 11.4% בטווח הגילים 42-40, ושיעור של 23% בגילים 39-35. לפי נתונים אלה, רק אחד מכל 26 מחזורי טיפול בקרב נשים בנות 45-43 מסתיים בלידה.

הפריה חוץ־גופית (IVF) היא אחד הטיפולים השכיחים ביותר בקרב טיפולי הפוריות המתקדמים, שבמהלכה מפרים את הביצית בזרע בתנאי מעבדה. במסגרת טיפול זה מבצעים שאיבת ביציות מגוף האישה, איחוד עם תאי הזרע והפריה בתנאי מעבדה. לאחר מכן מחדירים את העובר אל הרחם. בכנס השנתי של הארגון האירופי לפריון שנערך בברצלונה בשנה שעברה הוצגו נתונים שלפיהם ישראל נמצאת כיום במקום הראשון בלידות מבחנה ביחס לאוכלוסייה. מדי שנה נולדים בישראל כ־7,000 תינוקות מבחנה – 4.3% מכלל התינוקות בישראל נולדים כתוצאה מהפריה חוץ־גופית, לעומת 1.5%־2% במדינות מערביות. גם מספרן של היחידות להפריה חוץ־גופית בישראל הוא הגבוה ביותר בעולם ביחס לגודל האוכלוסייה, וישראל היא גם המדינה היחידה בעולם המממנת באופן מלא, לפי חוק בריאות ממלכתי, טיפולי הפריה חוץ־גופית עד שבני זוג או האישה הופכים להורים לשני ילדים.

מימון ציבורי נדיב ואחוזי הצלחה נמוכים

מה גרם לישראל לעמוד בראש המדינות המובילות בלידות מבחנה? התשובה לשאלה הזו היא קודם כל חברתית – בחברה הישראלית יש חשיבות רבה להורות, ועל כן מדינת ישראל החליטה, ברגע שהטכנולוגיה הזאת הייתה זמינה, לממן טיפולים לכל אישה או זוג המעוניינים בכך ויש להם בעיית פוריות, עד להבאת של שני ילדים לעולם ועד שמלאו לאישה 45. כלומר, נשים בארץ המעוניינות להביא ילד ראשון או שני יכולות לעשות מחזורי טיפול כמעט ללא הגבלה, במימון סל הבריאות – לשם ההשוואה, אישה בארצות הברית משלמת בין 10-20 אלף דולר, על כל מחזור הפריה חוץ גופית.

עבור טיפולים לצורך הבאת הילד השלישי ואילך, ניתן לקבל מימון דרך שירותי הרפואה המשלימים של קופות החולים. אגב, נמצא כי בחמש השנים האחרונות, מאז שהחל איסוף הנתונים האלה בצורה שיטתית, המספרים היו יציבים ולא חלה עלייה במספר הטיפולים ביחס לגודל האוכלוסייה.

מהנתונים שהובאו לעיל ניתן לראות בבירור כי חלק לא מבוטל מהמטופלות הניגשות לטיפולי הפוריות הן נשים בנות 40 ומעלה. הדבר מעלה מחלוקת לא קטנה בקרב הרופאים באשר לכדאיות הטיפול בגיל כה מאוחר, המתאפיין בסיכויי קליטה נמוכים להריון רגיל.

מדינות רבות מאפשרות מספר טיפולים מוגבל של עד 4-3 מחזורי טיפול. באנגליה למשל נקבע בחוק כי אישה תהיה זכאית לטיפולי פוריות במסגרת הסל, כל עוד קיימים מינימום של 10 אחוזי הצלחה בטיפול.

 

רופאים בתחום הפוריות נזהרים בדבריהם, מפחד לטלטל את הענף הנדיב שעליו הם יושבים. אולם חלק מהמומחים מודים כי הם סבורים כי יש להגביל את ה"נדיבות" במימון הציבורי, אשר מאפשרת הבאת ילדים גם בגיל מבוגר יותר במסגרת זכויות סל הבריאות.  משום שמבחינה סטטיסטית סיכוייהן של נשים בנות 45-43 להרות בטיפולי ההפריה הם נמוכים מאוד. לטענתם, הטיפולים הכושלים כרוכים ב"בזבוז" של משאבים כספיים, שיכולים להיות מנותבים למסלולים אחרים כמו תרומת ביציות, שבהם יש סיכויים גבוהים יותר להיריון.

לטיעונים אלה מצטרפת העובדה שלמרות שישראל נחשבת ל"מעצמת טיפולי הפוריות" מבחינת מספר הטיפולים, שיעורי ההצלחה נמוכים יחסית למדינות המערב. הסיבה לכך לדברי הרופאים היא גיל המטופלות. כלומר, במדינות המערב שיעורי ההצלחה גבוהים יותר כי גיל המטופלות שם צעיר יותר, כך שיש להן יותר סיכוי להרות וללדת.

מבחינת התפלגות חתכי האוכלוסייה לטיפולי הפוריות, נמצא כי המטופלות הצעירות יותר, בשנות העשרים לחייהן, מגיעות בעיקר מהמגזר החרדי או הערבי המאופיינים בנישואים מוקדמים יחסית. המטופלות המבוגרות יותר, בסוף שנות השלושים לחייהן ומעלה, מגיעות מהאוכלוסייה החילונית שבה גיל הנישואין הולך ועולה עם השנים.

במגזרים שבהם גיל הנישואים צעיר יותר, מספר מחזורי הטיפול יהיה נמוך יותר מאחר ששיעור ההצלחה גבוה יותר, ובקרב האוכלוסייה בעלת ממוצע גיל נישואין גבוה יותר, סיכויי ההצלחה יהיו נמוכים יותר ויידרשו מספר מחזורי טיפול רבים יותר – דבר שעלול לפגוע גם בבריאותה של המטופלת עצמה ולסכן אותה.

על פי הנתונים הסטטיסטיים, אישה בגיל 25 צריכה לעבור בממוצע 2 מחזורי טיפול על מנת להיכנס להריון ואישה בת 40 תזדקק ל-10-7 מחזורי טיפול. הדבר ממחיש את הירידה הדרסטית בסיכויי ההצלחה להרות עם העלייה בגיל, נקודה שכל אישה צריכה לקחת לתשומת ליבה.

טיפולי פוריות – מי יממן?

זכויות עובדים בטיפולי פוריות – מה החוק אומר?