כשהמחירים בשוק עולים קוראים לזה אינפלציה. כשהמחירים בשוק יורדים בגלל שאין ביקוש כתוצאה ממיתון, קוראים לזה דפלציה. ואיך קוראים למצב שבו המחירים עולים למרות שאין ביקושים, הצמיחה שלילית והאבטלה גבוהה? קוראים לזה סטגפלציה, הֶלְחֵֶם של המלים סטגנציה (קיפאון) ואינפלציה, וזהו החשש הגדול של קובעי המדיניות הכלכלית בעולם באמצע 2022.

זה התחיל באינפלציה שהרימה ראש אחרי שנים רבות שהיתה שרויה בתרדמת. הסגרים הארוכים בעקבות משבר הקורונה המתמשך גרמו לשיבושים בשרשרות האספקה בעולם ולמחסור בחומרי גלם, שגרם לעליית מחירי הסחורות. המלחמה באוקראינה העצימה עוד את התהליך, בהיותן של רוסיה ואוקראינה ספקיות גדולות של כמה מחומרי הגלם החשובים, כגון נפט (רוסיה) וחיטה (אוקראינה). והתוצאה – אינפלציה.

אלא שקברניטי הבנקים המרכזיים, שבידיהם כלים לריסון האינפלציה, בחרו להתייחס אליה במשך חודשים ארוכים, כאשר הופיעה עוד ב-2021, כאל תופעה זמנית והיו משוכנעים שתיעלם ככל שהעולם יחזור לשגרה. אבל עם חלוף הזמן התברר שעליית המחירים גם מאיצה וגם מתפשטת לרכיבים נוספים במדד המחירים, ואז הבינו בצמרת הכלכלית העולמית, ובראשה הפדרל ריזרב, הבנק המרכזי האמריקאי, שצריך להגיב.

הכלי העיקרי שעומד לרשות הבנקים המרכזיים בכלל ולרשות הפד בפרט לצורך ריסון האינפלציה הוא הריבית. ככל שהריבית גבוהה, המחירים אמורים לרדת. אבל הריבית היא גם חרב פיפיות. מצד אחד, עשויה לסייע בריסון האינפלציה ומצד שני עלולה להחליש את הצמיחה כי מחיר הכסף – הלוואות, משכנתאות – עולה, מה שעלול לגרום לעצירה של ביקושים ולעלייה באבטלה כי חלק גדול מכוח האדם כבר לא נדרש. כלומר, לעיתוי הפעלת נשק הריבית יש חשיבות גדולה.

הפד התמהמה

במרץ 2022 הכריז הפד על העלאת ריבית ראשונה של 0.25% לאחר כמה שנים שבהן לא זזה מהרמות האפסיות שבהן שהתה. בישיבתו הבאה כבר העלה אותה בעוד 0.5%, וכעת ברור לכולם כי תוואי העלאות הריבית יימשך. אבל למרות זאת, נראה כי הפד התמהמה ואיחר בהפעלת כלי הריבית, והאינפלציה "ברחה" לו. האינפלציה בארה"ב נמצאת כעת בקצב שנתי של מעל 8%, שלא נראה כמותו זה כארבעים שנה. כדי להצליח במשימת ריסון האינפלציה יצטרך הפד לנקוט גישה מאוד אגרסיבית עם הריבית, מה שעלול לעלות לו בחניקת הצמיחה במשק האמריקאי וגרירתו להאטה, בשעה שמחיריהן של חלק מהסחורות ממשיכים להיות גבוהים.

אם אומנם זה מה שיקרה מחד, והעלאת הריבית לא תספיק כדי לרסן את המחירים מאידך, הרי שארה"ב תיקלע למצב של סטגפלציה, ועלולה לגרור אחריה את העולם כולו.

איך יוצאים מזה?

איך אפשר לצאת מסטגפלציה? מדובר בתהליך ארוך וכואב, שבו צריך לבחור מאחד משני צדי המשוואה – או לתת לאינפלציה להשתולל בתקווה שהצמיחה גם תתחדש, או לדרדר את המשק למיתון כבד ואז לשקמו בצורה נקייה, ללא חובות.

אחת מתקופות הסטגפלציה המפורסמות בהיסטוריה של ארה"ב, התרחשה בשנות ה-70, כאשר אמברגו שהטילו מדינות אופ"ק על הנפט הוביל לעלייה חדה במחירו, מה שליבה את האינפלציה וחנק את הצמיחה הכלכלית. יו"ר הפד היה אז פול וולקר אשר בחר להתמודד עם הסיטואציה באמצעות ריביות גבוהה למשך תקופה ארוכה. המדיניות שנקט וולקר שלחה לעברו חצי ביקורת מחודדים, אבל בסופו של התהליך נחלצה ארה"ב מהמצב הבעייתי.