איך זה שבנקים ממונפים יותר מחברות אחרות? מה יקרה עם הריבית תהפוך לשלילית? וכמה פיקדונות יש בבנק הפועלים

בנק ישראל נעמד על הרגליים האחוריות בניסיון למנוע מהאוצר לפתוח את שוק האשראי לתחרות חריפה עם גופים חוץ בנקאיים. בנק ישראל פשוט דואג לנו – אם תהיה תחרות חריפה ויחלקו פה אשראי לכל מי שרק מצייץ, אז תתפתח פה בועת אשראי ובסוף כולנו נתפוצץ איתה. אבל הדוקטורים והפרופסורים שם כנראה מתקשים להפנים גישות שסותרות את האג'נדה שלהם, אולי בגלל שהם מנותקים מהשטח (וזה לא חדש – במשך שנים רבות הם טענו שאין קשר בין הריבית הנמוכה לעלייה במחירי הדירות, למרות שכל יועץ משכנתא מתחיל יודע ורואה את הקשר מדי יום).

בבנק ישראל מתעלמים מכך שהרחבת תחרות עשויה דווקא להקל על הציבור שיזכה לריבית טובה יותר. בבנק ישראל חושבים שהם יודעים יותר מכולם ושולחים אותנו לראות את "מכונת הכסף" ומה שקרה במשבר הפיננסי הגדול בסוף שנת 2008  כשלטענתם הרחבת שוק האשראי והגדלת השחקנים היא הסיבה למשבר. אבל הם משחקים עם ההיסטוריה – הרחבת שוק האשראי האמריקני, זה רק חלק מהעניין – הבעיה היתה שהשוק לא היה מפוקח, והבעיה הגדולה יותר היתה שהבנקים המציאו מכשירים פיננסים מיוחדים ומסוכנים שנשענים על שוק האשראי, והמערכת (לרבות חברות הדירוג) הגדירו אותם כבטוחים.

שורש הבעיה אז היה בפיקוח, ברגולטור, ואולי כאן העניין –  בנק ישראל לא מעוניין להרחיב את שוק האשראי ולייצר עוד סיכונים, עוד נהלים ועוד עבודה, ובכלל – זו שאלה שכל גוף מפקח שואל את עצמו – מה אנחנו צריכים שהשוק יגדל, שהמפוקחים יגדלו, יתרחבו, זה רק מייצר עבודה, ובסופו של יום, למרות שאנו נוטים להאמין שהגופים האלו רוצים רק בטובתנו, יש את השיקול של באיזו שעה אני חוזר הביתה, וכמה סיכון ולחץ יש לי בעבודה.

וכדי שיהיה כמה שיותר רגוע ובטוח, דואגים בעיקר ליציבות הבנקים –  זו כנראה פונקציית המטרה של בנק ישראל ועל זה הוא נמדד ונשפט – אם בנק ייפול, יבואו לבנק ישראל בטענות; אם הציבור "ייפול" – זו לא האחריות של בנק ישראל, זה המצב הכלכלי.  הרחבת שוק האשראי, עלולה לנגוס ברווחי הבנקים, להחליש אותם  וזו כמובן אינה פונקציית המטרה.

המינוף של הבנקים

כשפותחים את הדוחות של הבנקים מבינים שלמרות שהבנקים נראים לרובנו כגופים יציבים ובטוחים, אולי יותר מכל ענף אחר, המציאות שונה. הבנקים נשענים על חובות (פיקדונות הציבור הם בעצם החובות הגדולים שלהם) והם בפועל, הגופים הכי ממונפים –  משמע  ההון שלהם מממן חלק קטן מהמאזן שלהם. למעשה, זה העסק שלהם – מינוף, מזה הם "חיים" – משלמים משכורות עתק למנהלים, מחזיקים בכמות לא יעילה של עובדים, ומרוויחים בשביל בעלי המניות. מינוף אצל הבנקים זה בעצם לקחת מימון מאוד זול מבנק ישראל ומהציבור ולהחזיר אותו לציבור בריבית גבוה יותר – תיווך של כסף שמשאיר אצלם מרווח נאה (לצד פעילות האשראי, הבנקים מספקים כמובן מגוון שירותים תפעוליים – ניהול חשבון, פעולות בניירות ערך ועוד).

תיאורטית המטרה של הבנקים היא להגדיל את האשראי עד כמה שניתן – ככל שהם נותנים יותר הם מרוויחים יותר, אלא שצריך לקחת בחשבון שיש לווים שמתקשים לעמוד בהתחייבויות שלהם (ואז החוב הופך לחוב בעייתי, יש פריסת תשלומים, יש הפרשה בדוחות, ואולי גם רישום של חוב אבוד), וכשגדלים כמותית, במקרים רבים זה בא על חשבון האיכות, ואז בהתאמה ההפרשות לאשראי גדלות.

אלא שהמגבלה הזו לא אמורה תיאורטית להפריע למנהלי הבנקים, וזה קרה בארה"ב – הם הגדילו את האשראי עוד ועוד, ופשוט דחפו אשראי לכל מי שרץ צייץ – נכון, אשראי פחות איכותי, אבל  לאותם מנהלים זה לא הפריע, עד שהבעיה תצוף למעלה זה עניין של שנים, ומי מסתכל על עוד כמה שנים, העיקר שהבונוס השנה מובטח.

וכאן נכנס הבנק המרכזי והפיקוח על הבנקים, כאן נכנסים הנהלים והמגבלות על המינוף. בארץ, מערכת הפיקוח הוכיחה את עצמה – הבנקים הישראליים במהלך המשבר הגדול, היו יציבים מאוד יחסית לבנקים במקומות אחרים. השאלה היום היא אם יציבות חשובה מתחרות?  כך או אחרת – כך נראה מאזן של דוח מפוקח – בנק הפועלים (כדוגמה).

הפיקדונות של פועלים

ההון העצמי של בנק הפועלים מסתכם בסוף שנת 2015 ב-33 מיליארד שקל, ההון זה המממן מאזן בסך – 431.6  מיליארד שקל. אם זה היה מאזן של חברת נדל"ן היו כותרות על המינוף החריג שלה, אבל זה בנק ובבנק זה מקובל (ותחת פיקוח ).

ההתחייבויות של בנק הפועלים מסתכמות ב-398.4 מיליארד שקל, והחוב הגדול של הבנק הוא כלפי הציבור – 321.7 מיליארד שקל של פיקדונות מהציבור, ותחשבו על זה – הריבית על הפיקדונות האלו היא לרוב אפסית, ועם זה הציבור איכשהו מסתדר, אבל מדברים עכשיו על ריבית שלילית – אם זה יקרה, האם הציבור ישאיר את הכסף בפיקדונות (ויפסיד כסף) – סביר שחלק גדול מהר השקלים האלו ינדוד למקומות אחרים, ואז במהירות יחסית, הבנק צריך לפרוע סכום נכבד מאוד – השאלה איזה סכום? לבנק יש מזומנים (ופיקדונות – קצת מצחיק, אבל זו האמת לבנק יש פיקדון בבנק) בסך של 65 מיליארד שקל וניירות ערך (שניתנים כנראה ברוב למימוש מהיר) בסך של 62.9 מיליארד שקל (ויש מקורת נוספים), אבל אם באמת תהיה יציאה המונית של כספים, גם הבנק עלול להתקשות לשלם את הכסף. ואולי רק מהטעם הזה, בנק ישראל לא יעשה מהלך כה דרמטי.

מתוך הפיקדונות – 321.7 מיליארד שקל, סך של כ-290 מיליארד שקל הוא בארץ, מתוכו – 97.2 מיליארד שקל אינם נושאים ריבית. מעבר לכך, מתוך סכום הפיקדונות בארץ, כ-165.4 מיליארד שקל הם פיקדונות לפי דרישה שהמחזיקים בהם יכולים לדרוש את הכסף  במיידי.

ומי בעצם מחזיק בפיקדונות האלו? אנשים פרטיים מחזיקים ב-150.2 מיליארד שקל;  פיקדונות של גופים מוסדיים מסתכמים ב-37.3 מיליארד שקל (קופות, קרנות וכו' – כלומר כסף של הציבור שמושקע בגופם המוסדיים שרוכשים פיקדונות) ופיקדונות של תאגידים מסתכמים בסך של 102.5 מיליארד שקל.

הכספים האלו הם החמצן לפעילות האשראי של הבנק (ושל כל הבנקים המקומיים), ולכן הבנקים כל כך תלויים בכם. כן, בנק הפועלים – לא מה שחשבתם, מסוכן, ממונף, ומאויים על ידי הריבית השלילית.

האם ריבית שלילית יכולה להיות אצלנו, ומה תהיה ההשפעה שלה?

סקר ריבית שלילית – מה הציבור יעשה אם הריבית תהפוך לשלילית?

בנק ישראל שלא הכרתם – צביעות, שקרים ודאגה לבנקים על חשבון האזרחים