הכלכלן הראשי באוצר, יואל נווה   בוחן את רמת הרווחה בישראל לעומת מדינות ה-OECD על בסיס מדד רווחה שפיתחו Jones and Klenow. המדד מורכב מרמת הצריכה, תוחלת החיים, הפנאי והאי-שוויון במדינות השונות, שמשוקללים על בסיס תיאוריה כלכלית למדד אחד.בעוד שהתוצר לנפש בישראל, בשנת 2014, עמד על 87% מממוצע ה-OECD, רמת הרווחה עמדה על 92%. זאת בשל תוחלת חיים ארוכה יחסית ואחוז צריכה גבוה מהתוצר, ולמרות אי-שוויון גבוה ופנאי נמוך יחסית.

עם זאת, לפני שני עשורים הרווחה בישראל הייתה גבוהה יותר מממוצע מדינות ה-OECD. צמיחת הרווחה בישראל בשנים 1995 – 2004 הייתה נמוכה מהצמיחה ב-OECD (2.7% ו-3.7% בשנה בהתאמה) בעיקר בגלל הירידה בהכנסה בשנים 2005-2003.מאז המשבר הכלכלי העולמי של שנת 2008 קצב הצמיחה של הרווחה בישראל דומה (אך עדיין מעט נמוך) לקצב הממוצע מדינות ה-OECD (2.5% ו-2.9% בשנה בהתאמה).

סוגיה מרכזית שעומדת בלב המחקר הכלכלי נוגעת לרמת הרווחה של פרטים במדינות שונות. השאלה שנבחנת בדרך כלל בהקשר זה היא עד כמה מצב האזרחים במדינה מסוימת משתפר עם השנים וטוב בהשוואה בינ"ל. מסוגיה זו נגזרים מחקרים רבים שמטרתם לזהות את הגורמים להבדלים ברמת הרווחה ולהציע כלי מדיניות במטרה לשפרה.

הדרך הנפוצה לאמוד את רמת הרווחה היא באמצעות מדד יחיד שמביא בחשבון רק את רמת ההכנסה – התוצר לנפש. בעוד שהתוצר לנפש מתואם עם מאפיינים רבים אחרים המלמדים על רווחה, כמו תוחלת חיים ורמות השכלה, הוא רחוק מלהיות מדד מושלם. למשל, בחינת רמת הרווחה באמצעות התוצר לנפש מתעלמת משעות העבודה הנחוצות לייצור התוצר, כששעות עבודה רבות תורמות לתוצר ולאפשרויות הצריכה של הפרט, אולם הן גם מותירות פחות פנאי, מה שעשוי להקטין את הרווחה.

כדי להתמודד עם הבעייתיות של השימוש בתוצר לנפש לבדו, ניסחו מספר חוקרים וארגונים כלכליים מדדי רווחה מקיפים יותר. ה-World Economic Forum (WEF) למשל פיתח "מדד צמיחה מכלילה" (IDI) שלוקח בחשבון 12 משתנים שנחלקים לשלושה נושאים: צמיחה ופיתוח; הכלה כלכלית; ושוויון בין דורי וקיימות.כל משתנה במדד מומר לציון בסולם של 1-7 (טרנספורמציה ליניארית על בסיס ערכי המינימום והמקסימום של כל משתנה) ובשלב הבא לכל אחד מהמשתנים ניתן משקל זהה לחישוב הציון של שלושת הנושאים הכלליים (ובאותו האופן נעשה חישוב המדד הכללי). המדד מציג את הרמה של 103 מדינות שנבחנו ואת שיעור הצמיחה של המדד בחמש השנים האחרונות. חיסרון עיקרי של "מדד הצמיחה המכלילה" הוא בכך ששקלול תתי המדדים למדד הכולל הוא שרירותי. האם ניתן למדוד את הרווחה טוב יותר?

Jones and Klenow (2016) פיתחו לאחרונה מדד רווחה, או בשמו המדויק יותר Consumption Equivalent Welfare המורכב מרמת הצריכה, תוחלת החיים, הפנאי והאי-שוויון בהכנסה במדינה.

המדד המשוקלל מבוסס על הרעיון של חישוב התועלת הצפויה של פרט בשם "Rawls" (על שם הפילוסוף ג'ון רולס) מחיים במדינות השונות בהתאם לרמות מרכיבי המדד באותן המדינות. היתרון של המדד הוא שההשפעה של הגורמים השונים על הרווחה של הפרט מבוססת על תיאוריה כלכלית מקובלת ולא ניתן משקל זהה או שרירותי לגורמים השונים. ניתן להשתמש במדד לצורך השוואת רמת הרווחה בין מדינות ולצורך בחינת השינויים ברמת הרווחה במדינה מסוימת לאורך זמן.

המדד אינו מושלם – הוא אינו כולל גורמים נוספים שסביר ומשפיעים על איכות החיים במדינות השונות, כמו שיעורי הפשיעה, איכות הסביבה, תחלואה ועוד – אך הוא עדיין מקיף יותר מהתוצר לנפש והוא גם מבוסס כאמור על תיאוריה כלכלית מקובלת ולכן הוא עדיף במידה רבה על המדד של ה-WEF למשל.

הניתוח שמוצג להלן עושה שימוש במדד הרווחה של Jones and Klenow ומרחיב את ממצאיו לשנים האחרונות. בפרט, נבחנו רמות הרווחה של ישראל בשנים 2014-1995 ובהשוואה למדינות

ה-OECD. כמו כן, נבחנה תרומתם הפרטנית של ארבעת מרכיבי המדד לרמות הרווחה שנמצאו.

הממצא המרכזי שעולה מהבחינה הוא שרמת הרווחה בישראל משתפרת ומתקרבת לרמת הרווחה במדינות ה-OECD כשהיא נבחנת מעבר לתוצר לנפש. בעוד שהתוצר לנפש בישראל, בשנת 2014, עמד על 87% מממוצע ה-OECD, רמת הרווחה עמדה על 92%. זאת בשל תוחלת חיים ארוכה יחסית ואחוז צריכה גבוה מהתוצר, ולמרות אי-שוויון גבוה ופנאי נמוך יחסית.

עם זאת, לפני שני עשורים הרווחה בישראל הייתה גבוהה יותר מממוצע מדינות ה-OECD. הסיבה המרכזית לצמיחה הנמוכה של הרווחה בישראל בשני העשורים האחרונים היא הירידה בהכנסה בשנים 2005-2003; ומאז המשבר הכלכלי העולמי של שנת 2008 קצב הצמיחה של הרווחה בישראל דומה (אך עדיין מעט נמוך) לקצב בממוצע מדינות ה-OECD (2.5 ו-2.9 בהתאמה). במבט לעתיד, המדד מאפשר להסיק כי המפתח לשיפור הרווחה בישראל הוא העלאת פריון העבודה, מה שיאפשר יותר צריכה ויותר פנאי.

מוטיבציה ושיטה

בשנת 2014 עמד התוצר לנפש בישראל על 63.5% מהרמה בארה"ב. ממצא זה מרמז שמבחינה  כלכלית רמת החיים של הישראלי הממוצע רחוקה מאוד מזאת של האמריקאי. עם זאת, מדובר בממצא יחיד שאינו מתייחס לגורמים משמעותיים לאמידת רמת הרווחה. Jones and Klenow (2016) בחרו להשתמש גם בהבדלים בפנאי, באי-שוויון בהכנסה ובתוחלת החיים לצורך האמידה. כך, בעוד שבארה"ב הצריכה והפנאי גבוהים יותר מישראל, בישראל האי-שוויון נמוך יותר, ותוחלת החיים גבוהה יותר. היכן, אם כן, מידת הרווחה גבוהה יותר?

כדי לכמת את השפעת כל הגורמים למדד אחד Jones and Klenow הניחו מערכת העדפות של פרט בשם "Rawls" בעזרת פונקציות תועלת סטנדרטיות מצריכה ופנאי, (ראו הרחבה בתיבה ש1). בשלב הבא הם אמדו את התועלת הצפויה של "Rawls" מחיים במדינות השונות בהתאם לתוחלת החיים ומידת האי-שוויון במדינות.

הרעיון הפילוסופי שעומד מאחורי אמידת התועלת של "Rawls" הוא אי-הוודאות או המקריות של המקום בו נולד, הן מבחינת המדינה והן מבחינת מיקומו בסולם הכלכלי-חברתי בתוך מדינה (ולכן חשיבות הכללת האי-שוויון במדד).תוחלת חיים ארוכה משפיעה על הרווחה של "Rawls" במודל בכך שמאפשרת לו לצרוך יותר שנים ולכן התועלת המצרפית שלו גדלה.

המדד לכל המדינות נבנה ביחס לארה"ב. כלומר, הוא החלק היחסי של הצריכה בארה"ב – בהינתן תוחלת החיים, הפנאי ואי-השוויון בה – בו "Rawls" אדיש בין חיים בה ובין חיים במדינה אחרת (ולכן שמו המלא של המדד הוא Consumption Equivalent Welfare).

מדד הרווחה מאפשר להשוות גם את הצמיחה של רמתה בכל מדינה. כך, במקום להשוות את הרמה של המדינה לארה"ב משווים את רמת המדינה ביחס לעצמה בשנה אחרת.

הניתוח המקורי של Jones and Klenow מתייחס לשנים 1980 ו-2007. בבחינה שתוצג להלן נעשה שימוש באותה המתודולוגיה לצורך חישוב רמת הרווחה בישראל וביתר מדינות ה-OECD, בשנים

2014-1995.

הרווחה בישראל גבוהה יותר כשהיא נבחנת מעבר לתוצר לנפש, אך היא עדיין נמוכה מממוצע ה-OECD

מאמידת רמת הרווחה לשנת 2014 עולה שישראל קרובה יותר לארה"ב בהשוואה לממצאי התוצר לנפש וכך הרמה עומדת על 74.1% ביחס לארה"ב (תרשים ש1). זאת בעיקר משום שבישראל תוחלת החיים גבוהה יותר מארה"ב (82.2 לעומת 78.7 בהתאמה), אך גם בגלל שהאי-שוויון נמוך יותר (36.0 ו-37.8 בהתאמה). הפנאי לעומת זאת נמוך יותר בישראל מבארה"ב (930 שעות עבודה שנתיות לנפש לעומת 820) ולכן פוגע במעט ברמת הרווחה הנאמדת בישראל.

 מה נובע השיפור היחסי של ישראל?

תרומת מרכיבי המדד לרווחה שמעבר לתוצר לנפש מצביעה על שיפור יחסי בישראל. התרומה העיקרית למדד הרווחה במדינות ה-OECD ובמיוחד בישראל מגיעה מתוחלת החיים הגבוהה ביחס לארה"ב. לאי-שוויון הנמוך במרבית מדינות ה-OECD תרומה משמעותית יחסית למדד הרווחה, בעוד שבישראל התרומה זניחה. הצריכה בישראל גבוהה יחסית למדינות ה-OECD (אך עדיין נמוכה מבארה"ב) ולכן תרומתה השלילית למדד הרווחה נמוכה יחסית. לבסוף, הפנאי בישראל נמוך בהשוואה למדינות המפותחות וכתוצאה מכך רמת הרווחה יורדת באופן ניכר יחסית.

הרווחה בישראל צמחה יותר בשני העשורים האחרונים כאשר היא נבחנת מעבר לתוצר לנפש

הסיבה העיקרית לצמיחה המהירה במדד הרווחה בישראל בהשוואה לתוצר לנפש היא העלייה בתוחלת החיים

הצמיחה השנתית הממוצעת של מדד הרווחה בישראל בשני העשורים האחרונים (2014-1995) עמדה על 2.74% לעומת עלייה בקצב של 1.29% ברמת התוצר לנפש ועיקרה בעליה בתוחלת החיים (שמאפשרת לצרוך על פני יותר שנים).

לפני שני עשורים הרווחה בישראל הייתה גבוהה יותר מבמדינות ה-OECD

צמיחת הרווחה בישראל בשני העשורים האחרונים נמוכה בהשוואה ל-OECD

הסיבה המרכזית לצמיחה הנמוכה יחסית של הרווחה בישראל היא הצמיחה הנמוכה בהכנסה

סיכום

המדד שפיתחו Jones and Klenow ממחיש את החשיבות של בחינה רב ממדית, ככל הניתן, לרמת הרווחה. שני הגורמים המשמעותיים ביותר לאמידת הרווחה, לפי המתודולוגיה שנבחנה, הם הצריכה ותוחלת החיים. עם זאת, גם למרכיבי האי-שוויון והפנאי יש משמעות לא מבוטלת.

לפני שני עשורים הייתה הרווחה בישראל גבוהה יותר מממוצע ה-OECD אך בשל צמיחה איטית יחסית בהכנסה ובצריכה לנפש תמונת המצב, נכון לשנת 2014, התהפכה (למרות תוחלת החיים הגבוהה בישראל).

לירידה שחלה באי-שוויון החל משנת 2007 הייתה תרומה של 0.235 נקודות אחוז בשנה לצמיחת הרווחה. המשך מגמת הירידה באי-שוויון צפויה להמשיך ולשפר את הרווחה בישראל. כך למשל, בהינתן שיתר המרכיבים קבועים, ירידת האי-שוויון לרמה שנמדדה בשנת 2016 מובילה לעליה במדד הרווחה ל-75.4 ביחס לארה"ב (במקום 74.1).

מעבר לכך, בשנים האחרונות ישנה בישראל מגמה של עליה בשיעור התעסוקה. תמונת הראי לכך היא ירידה בפנאי, שגם ככה נמצא ברמה נמוכה בהשוואה למדינות ה-OECD. כל עוד העלייה בשיעור התעסוקה לא תלווה בגידול בהכנסה (ובצריכה) לנפש מידת הרווחה תיפגע. המפתח, אם כן, לגידול בהכנסה, וכפועל יוצא במידת הרווחה, טמון בשיפור הפריון שיביא לגידול בהכנסה ובצריכה ובכך לגידול משמעותי ברווחה.

המדד שהציעו Jones and Klenow אמנם מקיף יותר מרמת ההכנסה אך עדיין אינו מושלם ויש אולי מקום לכלול בו גורמים נוספים שאומדים את איכות החיים כמו שיעורי הפשיעה, איכות הסביבה, אבטלה לא רצונית ותחלואה (שמודדת טוב יותר את מידת הבריאות ממדד תוחלת החיים). מעבר לכך, יש לזכור שלמדינות השונות מאפיינים ייחודיים שמבדלים אותן מבחינת הרווחה. כך למשל, בישראל שירות צבאי ארוך והוצאות ביטחון גבוהות. הוצאות אלה מאפשרות לקיים כלכלה מודרנית אך קשה לחשוב עליהן כמגדילות תועלת ורווחה כשלעצמן. במילים אחרות, אחוז ההוצאה הגבוה יחסית לביטחון בישראל מצמצם את הצריכה המופנית לשיפור איכות החיים ולכן המדד מוטה כלפי מעלה בהקשר הישראלי.